<h1>ערוך</h1>
<h2>דף ב.</h2>
סדר טהרות — היה לו לקרותו סדר טומאות או דין הטמאות אלא כינה סדר טהרות.
<b>הערוך ערך אבגב</b>
שמאי אומר, כל הנשים דיין שעתן — פי' האשה שבדקה עצמה והנה היא טהורה ולאחר זמן בדקה עצמה והנה היא טמאה, מה שנגעה באותה שעה טמא ומכאן ואילך ולא קודם.
<b>הערוך ערך די</b>
הלל אומר, מפקידה לפקידה — פי' בדיקה כל דבר שנגעה בו מן הפעם ראשונה טמא אפילו מימים הרבה.
<b>הערוך ערך פקד</b>
מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה, ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת0— ומפורש בגמ' כיצד, — בדקה עצמה באחד בשבת ומצאה טהורה וישבה לה ב' ושלש ולא בדקה ובד' בדקה ומצאה טמאה, אין אומרין תטמא מפקידה לפקידה אלא מעת לעת, וממעטת וכו' ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת וכו'.
<b>הערוך ערך ידגא</b>
המשמשת בעדים — פי' מטלית וסמרטוט של בגד שהאשה בודקת עצמה בהן לאחר תשמיש, ואם היתה נדה בשעת תשמיש נראה בהן דם, ואעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר "וכבגד עדים כל צדקותינו" (ישעיה ס"ד, ה') ויש ששונים, המשמשת (בעדים)
<b>בב' עדים]. [הערוך ערך עדגא</b>
פירשה וראתה היא טמאה והן טהורות — פי' פירשה מן מיטתה.
<b>הערוך ערך פרוש</b>
<h2>דף ב:</h2>
הכא מי איכא למימר חזאי ואתאי חזאי ואתאי... ודילמא הגס הגס חזיתיה — פי' ר"ח הגס הגס בניחותא אתאי לפיכך לא הרגישה ביה. וי"א, קרוב לבדיקה ראתה זה הדם ולא ידענא ביה כדאמרינן (כתובות י"ב ע"ב) לבו גס בה.
<b>הערוך ערך גסגב</b>
<h2>דף ג.</h2>
מוך נמי אגב זיעה מיכווץ כויץ — פי' צומת.
<b>הערוך ערך כווץ</b>
<h2>דף ג:</h2>
לזו יש לה שולים — פי' לקופה יש לה קרקעית שוה ולא עגול ונתעכב בו השרץ מן הצד של קופה ולא יצא לחוץ ואימור משעת טהרות הראשונות היה שם להכי טמאות אבל אשה אין לה שולים לעכב דמיה.
<b>הערוך ערך שליגא</b>
ותבדוק ומה בכך, אם כן לבו נוקפו ופורש —פי' כיון שרואה הבעל את אשתו בודקת עצמה, אומר אילו לא הרגישה בעצמה לא היתה בודקת את עצמה, נמצא לבו נוקפו שיש בו הרגשת דם ופורש.
<b>הערוך ערך נקףגא</b>
אוגנו — פי' כמו אזנים יש לכלי אלא שהאוזן יוצא מגוף הכלי והאוגן הוא דבר שאינו מן הכלי אלא מסובב עליו, ויצא פי' מן "מחולות" (שמות ל"ב, י"ט) דמתרגמינן חינגין ויש הרבה דברים הפוכין והוא גג הכלי שהאזנים קבועין בו, ויש מפרשין הוגניהון (כלים פכ"ה מ"ו) שפשותיהון וי"מ מסגרת של כלי וכולן ענין אחד הן.
<b>הערוך ערך אגןגא</b>
מיא שרקי, פירי לא שרקי — פי' מחליק.
<b>הערוך ערך שרקגב</b>
<h2>דף ד.</h2>
נמצא שרוף על גבי זתים וכן מטלית המהוהא — פי' ר"ח שחרכה האש ונשארה כגון קורי עכביש. וי"מ בגד בלה.
<b>הערוך ערך מהה</b>
ככר שנתונה על הדף ומדף טמא מונח תחתיה אעפ"י שאם נפלה אי אפשר לה אלא אם כן נגע — טהורה וכו' עד הכא בטומאה דרבנן, דקתני מדף, כדכתיב "קול עלה נדף" (ויקרא כ"ו, ל"ו) — פי' טומאה קלה מדרבנן ומדף משמע קול כדכתיב "קול עלה נדף" לפיכך קתני טהורה.
<b>הערוך ערך מדף</b>
<h2>דף ד:</h2>
ולא כדברי הלל שהפריז על מדותיו — פי' שעשה הרחקה יתירה והרחיב את הדבר כמו "פרזות תשב ירושלים" (זכריה ב', ח').
<b>הערוך ערך פרז</b>
<h2>דף ה.</h2>
מתוך שמהומה לביתה אין מכניסתו לחורים ולסדקים — פי' שלהוטה אחר בעלה לתשמיש.
<b>הערוך ערך מהםגא</b>
<h2>דף ו.</h2>
אי הכי ליתנייה גבי מעלות, כי קתני היכא דאית ליה דררא דטומאה — פי' עיקר טומאה.
<b>הערוך ערך דררא</b>
<h2>דף ו:</h2>
והאמר עולא, חבריא מדכן בגלילא — פירוש חברים אוכלים חולין בטהרה.
<b>הערוך ערך חברגא</b>
מעשה בשפחתו של רבן גמליאל שהיתה גפה חבית של יין — פי' גפן — סתמן מלשון מגופת החבית.
<b>הערוך ערך גףגב</b>
תנן התם בפ"ג (מ"ב) בחלה נולד לו ספק טומאה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה וכו' מפורשת כאן. פי' עיסה שנגמרה לישתה נקראה מגולגלת.
<b>הערוך ערך גלגלגג</b>
אשה טבולת יום לשה את העיסה וקוצה הימנה חלתה ומנחתה בכפישה או באנחותא — פי' בלאי חמתות מקורעין שטהרו מלקבל טומאה. פ"א, כפישה... היא קרטליתא והיא קפיזא בלישנא דרבנן והוא כעין סל גדול שכובשין בו זיתים לכומרן, כדתנן בזיתים פ"ט בטהרות (מ"ה) המניח זיתים בכופש וכו', ונותן בו ענבים כדתנן (אהלות פי"ח מ"א) ונותן לתוך הכפישה ומוליכה לגת ובית מושבה רחב, ותניא הבור והדות בחצר וכפישה נתונה עליו טהור ואנחותא נמי כלי הוא.
<b>הערוך ערך כפש</b>
קוצה לה הימנה חלה ומנחתה בכפישה או באנחותא — הוא נחותא המפורש בע' נו"ן.
<b>הערוך ערך אנחותא</b>
בכפישה או בנחותה — פי' בע' כפש, פ"א, חתיכה של לוח שנופל מן הנגרים.
<b>הערוך ערך נחותה</b>
<h2>דף ז.</h2>
טבול יום — פירוש שהיה טמא וטבל אבל לא בא השמש עליו.
<b>הערוך ערך טבל</b>
<h2>דף ז:</h2>
כל שעברו עליה ג' עונות דייה שעתה — פי' זמן, עת.
<b>הערוך ערך עןגו</b>
תניא, א"ל ר' אליעזר לר' יהושע, אתה לא שמעת אלא אחת, אני שמעתי ארבע, אין אומרים למי שלא ראה את החודש יבא ויעיד.
<b>הערוך ערך אן</b>
הלכה כר' אליעזר בארבע — פי' בערך תלמוד פי' הלכתא דבר שהולך ובא מקודם ועד סוף או שישראל מתהלכין בו כאשר תאמר בלשון ישמעאל אלסירה.
<b>הערוך ערך הלך</b>
א"ר יהודה אמר שמואל, הלכה כר' אליעזר בד'... ואקשינן מאי אתא לאשמועינן בכולהו תנא בהו הלכה כדבריו במתניתין, ופרקינן, אין למדין הלכה מפי תלמוד שאמר שמואל הלכה כדבריו בהני תלת לא הוה מיתוקמא הלכה ממתניתין.
<b>הערוך ערך תלמוד</b>
והתנן, הוורד והכופר והקטף והלוטם — יש להם שביעית ולדמיהן שביעית. (ר' שמעון אומר, אין לקטף שביעית מפני שאינו פרי) — "שושנת העמקים" (שה"ש ב' א') תרג' ועובדי יאין כוורדא דבמישר גינניתא דעדן.
<b>הערוך ערך ורד</b>
הורד והכופר והקטף והלוטם יש להן שביעית — פי' גירופלא, לשון ישמעאל קרנפל.
<b>הערוך ערך כפרגג</b>
הוורד והכופר והקטף והלוטם — פי' בלעז גלנדא ובל' ישמעאל בלוט.
<b>הערוך ערך לטם</b>
הכופר והקטף — עיי' בע' כפר. פי' בלעז בלסמו והוא תרג' "צרי" (בראשית ל"ז, כ"ה) והוא אפרסמון כמו שפי' במקומו.
<b>הערוך ערך קטףגא</b>
<h2>דף ח:</h2>
עד כאן לא פליגי רבנן עליה דר"א אלא בקטפא דגזא — פי' שרף של גוף העץ של אילן מלשון (פסחים נ"ה ע"ב) גואזות של הקדש.
<b>הערוך ערך גזגיא</b>
המעמיד בסרף העלין, בסרף העיקרין — מותר, בסרף הפגין — אסור, מפני שהוא פרי — פי' סרף הוא קומוס והרבה מהן כתובין שרף בש' והנם בע' ש'.
<b>הערוך ערך סרף</b>
שלש בתולות הן, בתולת קרקע, בתולת שקמה, בתולת אדם וכו' עיי' בע' בתול.
<b>הערוך ערך שלש</b>
ת"ר, אי זו היא בתולת קרקע כל שמעלה רששין — פי' כשחורשין אותה מעלה המחרישה חתיכות אדמה ואין עפרה תיחוח בידוע שלא נעבדה.
<b>הערוך ערך רששגא</b>
נמצא בה חרש — אין זו בתולת קרקע, צונמא — הרי זו בתולת קרקע —פי' אבן חזקה וקשה מאד.
<b>הערוך ערך צנםגא</b>
<h2>דף ט:</h2>
אמר, כדיי הוא ר' אלעזר לסמוך עליו בשעת הדחק.
<b>הערוך ערך כדיי</b>
<h2>דף י:</h2>
זו שרפה מצוי — פי' כבר התחילה לראות דם טמא וחזקתו מן הטמא והבתולה אין שירפה מצוי.
<b>הערוך ערך שרףגג</b>
<h2>דף יא:</h2>
אימור שמש עכרן — פי' אינו צלול.
<b>הערוך ערך עכרגא</b>
<h2>דף יב:</h2>
א"ל, סודני לא מיגניא באפיה — פי' ירא שמים כדכתיב "סוד ה' ליראיו" (תהלים כ"ה, י"ד).
<b>הערוך ערך סדןגה</b>
<h2>דף יג.</h2>
כל היד המרבה לבדוק בנשים — משובחת, באנשים — תיקצץ פי' לבדוק בכל שעה מפני הנידות, ובאנשים תיקצץ שאם בדק האיש בכל עת באבר מביא שכבת זרע וזה הדבר אסור.
<b>הערוך ערך ידגב</b>
אוחז באמה ובולע את התרומה — פי' האבר המשתין מים נקרא אמה. תשובה לרב האי (ל)ענין האוחז באמתו, וששאלתם הא דאמור רבנן ברבינו הקדוש שלא הכניס ידו למטה באבנטו היכי מפרשינן, ובקינוח ובמילי אחריני היכי עביד בין הוא ובין ההיא דר' טרפון דמתרצא הכי ר' טרפון א' כל המכניס ידו למטה מטבורו תקצץ. א"ל לר"ט, ישב לו קוץ בכריסו לא יטלנו, א"ל, לאו. א"ל, והלא כריסו נבקעת, א"ל, מוטב תבקע כריסו ואל ירד לבאר שחת.
<b>תשובה], כבר מוקמינן שלא בשעת קינוח בצרור ובחרס שפיר דמי אבל במים [בידו] אינו צריך ליגע, ועוד שאין מכניס ידו כדי שתגע באמה אלא כשידו מלובשת מטלית עבה, דתנן, כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת ובאנשים תקצץ, ותנא, בד"א לענין שכבת זרע אבל לענין זיבה אף הוא משבח כנשים ואפילו בשכבת זרע אם בא לבדוק עצמו בצרור ובחרס בודק אבל במטלית לא, והתניא בודק עצמו במטלית ובכל דבר שירצה כדאמר אביי במטלית עבה, ודברים הללו מפנים אבל מאחור לית לן בה. וכל כך למה מפני החימום שלא יבוא לידי הוצאת שכבת זרע לבטלה, ועוד מוקמינן בפנוי אבל נשוי שאני שיש לו פת בסלו ולא במהרה בא לידי חימום. וכמו מידה זו קאמר, שמואל ורב יהודה הוו קיימי על איגרא דבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא. א"ל רב יהודה, צריך אני להשתין מים, א"ל, שיננא אחוז באמה והשתן לחוץ. ומקשינן והיכי א"ל הכי, והתניא א"ר אליעזר, כל האוחז באמה ומשתין מים מביא מבול לעולם, ופרקינן בה כמה פירוקין וכולהו איתנהו בחד מנייהו. איבעית אימא, נשוי שאני, דאמר רב נחמן ואם היה נשוי מותר. [הערוך ערך אםגה</b>
דשף ויתיב בנהרדעא — פי' בגלות יכניה וסיעתו כד אתו לנהרדעא בנו כנישתא ויסדוה באבנים ועפר דאייתיאו בהדייהו מבית המקדש והוו קריין ליה "כי רצו עבדיך את אבניה" וגו' (תהלים ק"ב, ט"ו) וקריוה שף יתיב כלומר שנסע מקדש וישב שם והות שכינה עמהון.
<b>הערוך ערך שף</b>
שיננא אחוז באמה והשתן מים לחוץ — פי' מחודד בתלמוד מלשון "חץ שנון" (משלי כ"ה, י"ח) וי"א, גדול השנים.
<b>הערוך ערך שןגג</b>
בלשת שנכנסה לעיר בשעת שלום — פי' גדוד... ענין גדוד שמחפשין את העיר.
<b>הערוך ערך בלש</b>
גבול יש לו מעטרה ולמטה — מותר, מעטרה ולמעלה — אסור — פי' למטה מן הברית בצד הגוף מותר לאחוז.
<b>הערוך ערך עטרגא</b>
<h2>דף יג:</h2>
א"ר אסי, אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף, שנאמר "כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי" (ישעיה נ"ז, ט"ז) — פי' גוף זה מקום הוא שיש בו כל נשמות שברא הקב"ה לבני אדם שעתידין להיות בעולם עד ביאת משיח. פ"א, פרגוד הוא ששמו גוף ובאותו פרגוד מצויירין כל נשמות משנברא העולם ועד סופו, שנאמר "כי רוח מלפני יעטוף" וגו', והיכי משמע מהאי קרא כענין שאפרש כלומר כי רוח מלפני יעטוף זהו פירוש רוח כמו רצון, מלפני יעטוף — עיכוב, והכי קאמר יהי רצון מלפני לעכב משיח עד שיכלו, ומנא לן דרוח רצון, דכתיב "אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת" וגו' (יחזקאל א', י"ב) ומתרגמינן לאתר דיהא רעוא למיזל אזלין, ויעטוף לשון איחור כמו "ובהעטיף הצאן" (בראשית ל', מ"ב) והכי קאמר רצון הוא מלפני שיעכב משיח לבוא עד שיכלו כל נשמות שעשיתי שעתידין להולד, והאי קרא בגאולה קא מיירי.
<b>הערוך ערך גףגז</b>
"כי רוח מלפני יעטוף" — פי' רצון וכבר פי' בע' גף.
<b>הערוך ערך רוח</b>
"כי רוח מלפני יעטוף" — פי' לשון איחור וכבר פי' בע' גף. פ"א לשון ליאות.
<b>הערוך ערך עטףגב</b>
ר' טרפון אומר,
<b>יד לאמה] תיקצץ, ידו על טיבורו — פי' אמר רבי טרפון כל המכניס ידו למטה מן טיבורו יהי רצון מלפני השמים שתיקצץ. [הערוך ערך טבור</b>
מכנסי כהנים למה הן דומין כמין פלניא של פרשין. ס"א, פמלניא של פרשין, למעלה עד מתנים למטה עד ירכים ויש להם שנצין.
<b>הערוך ערך פלניא</b>
<h2>דף יד.</h2>
הא — דמיכף, הא — דלא מיכף — כבר פירשנו בערך טרטן והיינו אוכף המפורש בע' אוכף.
<b>הערוך ערך כףגי</b>
החמרין מהן רשעין ומהן צדיקין הא דמיכף — אותן שמשימין אוכף ויושבין על גביו צדיקין שהאוכף קשה ואינו מחמם דמטרטן — שרוכב כדרך זכר ירך אחד מכאן וירך אחד מכאן — רשע שבא לידי חימום. אבל אם יושב כדרך אשה שני שוקיו לצד אחד אינו בא לידי חימום. מטרטן כמו (שבת פ"א ע"א) וכי טורטני יכניס שמשקל אחד מכאן ומשקל אחד מכאן... פי' טורטני בל"י קנה של מאזנים.
<b>הערוך ערך טרטןגב</b>
פרקדן לא יקרא קריאת שמע — פי' השוכב על שדרו ופניו כלפי מעלה וכן פי' רב האי ז"ל וי"מ הישן על פניו משום דאתי לאיחמומי, ובנדה מפורש שגזירות חימום הוא, ודייקי אפורקדין אפוי בקידה. ורבי משה בר יעקב בר משה בר אבון מן מרבונא היה מפרש אפוריא קדן.
<b>הערוך ערך פרקדגא</b>
אחד... לתקן את הבית — פי' אותו מקום.
<b>הערוך ערך בית</b>
אוותיאוס — פי' לשון יוני הוא, והוא לאלתר מיד בעונתו, והמשל שלו בגמ' ת"ר, איזהו שיעור אוותיאוס, — משל לשמש ועד שעומדין בצד השקוף עם יציאת השמש נכנס עד הרי אוותיאוס שאמר לקינוח ולא לבדיקה פי' השמש — אברו של אדם שמשמש בו תשמיש המיטה, עד — סמרטוט שמקנח בו באותו מקום.
<b>הערוך ערך אוותיאוס</b>
נמצא על שלה וותס טמאין. ת"ר איזהו שיעור ותס וכו'. ס"א, אותיאוס וכבר פירשתיו במקומו.
<b>הערוך ערך וותס</b>
כדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה — פי' לשון נקיה על מקום התורף.
<b>הערוך ערך פןגג</b>
מודים חכמים לר"ע ברואה כתם — כתם בלעז מקלא.
<b>הערוך ערך כתם</b>
דילמא דם מאכולת הוא — פי' דם כינה.
<b>הערוך ערך מאכולת</b>
דאשתכח מאכולת רצופה... אימור שמש רצפה — פי' דחקה.
<b>הערוך ערך רצף</b>
<h2>דף יד:</h2>
אחר אחר — פי' עד כאן לא פליגו רבנן עליה דר' עקיבא דלא מטמאה את בועלה אלא א"כ נמצאת נדה בספק באחר אחר שכבר עברו שני זמנים, כדי שתושיט ידה תחת הכר או תחת הכסת ותטול ותבדוק בו זהו חד אחר, וכדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה זהו אחר אחר.
<b>הערוך ערך אחר אחר</b>
<h2>דף טו.</h2>
מעת לעת דרבנן וכתמים מדרבנן.
<b>הערוך ערך אבגב</b>
הרי שור שחוט לפניך — כלומר הרי הכתם מוכיח שיש שם נדה ואינו דומה למעת לעת, שבמעת לעת אין שם דם נדה אלא חשש הוא שמא למפרע ראתה.
<b>הערוך ערך שחט</b>
<h2>דף טו:</h2>
א"ר יוחנן אפילו ביולדת דגזיזא למיטבל. ס"א, דכזיזא והוא העיקר — ופי' בע' כף.
<b>הערוך ערך גזגט</b>
חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות — פי' מקום שמכניסין בו התבואה כמו "העוד הזרע במגורה" (חגי ב', י"ט). מסתברא גר העיקר כמו "יגרה בחרמו ויאספהו במכמרתו" (חבקוק א', ט"ו).
<b>הערוך ערך מגור</b>
פרדלס. ס"א, ברדלס — וכבר פי' במקומו.
<b>הערוך ערך פרדלס</b>
מפני שחולדה וברדלס מצויין שם — פי' בגמ' (ב"ק ט"ז ע"א) ברדלס זו אפה וז' השנים הראשונים שהוא זכר נקרא צבוע וכשמתהפך לנקבה נקראת נפרזא ורעה היא יותר מן הזכר, וכבר פי' בע' אפא.
<b>הערוך ערך ברדלס</b>
<h2>דף טז.</h2>
אורח בזמנו בא — לענין דם נדה הוא אומר שבא לעת הקבועה כאורח.
<b>הערוך ערך ארחגב</b>
<h2>דף טז:</h2>
עד שהרוק בתוך הפה נימוק והולך לו — פי' עד שהלחלוחית של תשמיש בתוך הפה נימוקה אותה טיפה והלכה לה.
<b>הערוך ערך רקגא</b>
א"ר זירא, מדברי כולן נלמד בעל נפש לא יבעול וישנה. רבא אמר, בועל ושונה ואין בכך כלום, כי תניא ההוא לטהרות — פי' חסיד המתרחק מריח עבירה ומדקדק
<b>הרבה] על עצמו. [הערוך ערך בעל נפש</b>
שר הנרגל בבית המשתאות — פי' שר גדול ששותה הרבה בבית המשתה ומשתכר ומתבזה, ואמרי לה הנרגן שעושה דברים מכוערים שמרגנין עליו אפילו בבית המשתה כמו "ותרגנו באהליכם" (דברים א', כ"ז).
<b>הערוך ערך שרגיז</b>
<h2>דף יז.</h2>
רבה בר
<b>רב] הונא מקרקש גזי דכלתיה — פי' ממיני דבורין וצרעין הן. [הערוך ערך גזגח</b>
אביי כלי דידבי, רב פפא כלי פרוחי — פירוש מגרש העופות ומגרש הזבובים.
<b>הערוך ערך כלגב</b>
אמר רב, ובנגוסטרי — אסור — פי' גאון... נגוסטר שקיל טופרי בל' ארמי ופי' נוטל צפרנים כן שמו בל' ארמי ובל' ישמעאל קורין אלמקץ ואלמקראץ, וגם לחייטים יש נגוסטר.
<b>הערוך ערך נגסטר</b>
שלשה דברים נאמרו בצפרנים, זורקן — רשע, שורפן — חסיד, קוברן — צדיק — פי' משום הכי נקרא חסיד דאע"ג דידע ששריפת צפרניו מזיק לגופו אפילו הכי שורפן שלא יהו בעולם למכשול, קוברן צדיק שזה דינם.
<b>הערוך ערך שלש</b>
המקיז דם ושימש הווין לו בנים ותוקין — פי' חלשות.
<b>הערוך ערך ותק</b>
הקיזו שניהן ושמשו הויין להו בנים בעלי ראתן.
<b>הערוך ערך ראתן</b>
בודקין מיטותיהן במילא פרהבא — מלשון (שבועות ו' ע"ב) צמר נקי שמכנין אותו למילת. "צמרי ופשתי שמני ושקויי" (הושע ב', ז') תרגום כסות מילא ובוץ משח.
<b>הערוך ערך מלגיד</b>
מאן בעי פקולין דנהמא — פי' פקולין פשתן נקי כלומר מי רוצה לקנות פקולין לצורך בדיקת תשמיש נהמא היינו תשמיש בל' נקיה כדכתיב "כי אם הלחם אשר הוא אוכל" (בראשית ל"ט, ו').
<b>הערוך ערך פקלגב</b>
שחקי דכיתנא — פי' בלאי בגדי פשתן.
<b>הערוך ערך שחק</b>
<h2>דף יז:</h2>
החדר והפרוזדור.
<b>הערוך ערך חדר</b>
החדר והפרוזדור והעליה — פי' עליה מקום השתנת מי רגלים נמצא בפרוזדור — ספקו טמא. פי' פרוזדור לשון יון הוא והוא בין השער לחצר המלך קודם שיכנס לפני המלך, ושל אשה במקום ערוה בשפתות ערוה שמו פרוזדור.
<b>הערוך ערך פרוזדור</b>
פרוסדור. ס"א, פרוזדור — "ואולם המשפט" (מ"א ז', ז') תרג' פרוסדא לבי דינא.
<b>הערוך ערך פרוסדור</b>
שחזקתו מן המקור — פי' ממקור הנידות.
<b>הערוך ערך מקרגב</b>
לול פתוח מעליה לפרוזדור.
<b>הערוך ערך לולגב</b>
אימא איזדקרא ומעליה אתאי — פי' נפלה לאחוריה ובא הדם מן העלייה.
<b>הערוך ערך זקר</b>
<h2>דף יט.</h2>
דם הירוק, עקביה בן מהללאל — מטמא.
<b>הערוך ערך ירקגא</b>
איזהו האדום, — כדם המכה והשחור — כחרת — הצביעה שצובעין בו העורות. פ"א, חרת — דיו, דהכי גרסינן בגמר' אמר רבה, חרת שאמרו דיו. תניא נמי הכי, שחור כחרת וחרת שאמרו דיו, ולימא דיו, — אי אמר דיו הוה אמינא כי פכחותא דדיותא. קמ"ל, כי חריותא דדיותא, על כן אמרו כחרת כשחור שבו.
<b>הערוך ערך חרת</b>
שחור כחרת וכו' — דיהא מכן — טהור — פי' דיהא כיהה עינו.
<b>הערוך ערך דהא</b>
וכקרן כרכום בברור שבו — כבר פי' בע' בר.
<b>הערוך ערך קרןגא</b>
וכקרן כרכם בברור שבו — פי' כרכום דרכו לצמוח ג' שערות בכל שורה והשער האמצעי הוא המובחר והברור.
<b>הערוך ערך ברגב</b>
מבקעת בית הכרם מציף מים — פירוש שופך מים.
<b>הערוך ערך מצף</b>
ובמימי אדמה מבקעת בית כרם מיציף מים — פי' מבקעת בית כרם מאותו מקום שיהא אדומה מציף עליו מים כמעט ויראה אדמימותה כקליפת השום כלומר שלא יציף עליה אלא מעט מים שלא יהו עוברין יתר כקליפת השום.
<b>הערוך ערך צףגב</b>
וכמזג שני חלקים מים ואחד יין מן היין השרוני — "ממולח טהור קודש" (שמות ל', ל"ה) תרג' ירושלמי ממזג דכי קודשא.
<b>הערוך ערך מזג</b>
אם בהרת קודמת לשיער לבן — טמא, אם שיער לבן קודמת לבהרת — טהור, ואם ספק — טמא. ר' יהושע אומר, כיהה. מאי כיהה, אמר רבה, כיהה וטיהר ס"א, קיהה — פירוש אם שיער לבן קודם לבהרת שהיה זקן ושערו לבן, פירוש כיהה וטיהר כלומר כאדם הממאן החזיק בדבריו וטיהר. פ"א, בע' קה.
<b>הערוך ערך כהגג</b>
ר' יהושע אמר, קיהה — עיי' בע' כה כלומר מיאן לחזור בו ודקדק בדבר הרבה וטיהרו... זה פי' ר"ח ז"ל.
<b>הערוך ערך קהגב</b>
<h2>דף כ.</h2>
מעשה ותלה ר"מ בקילור ור' תלה בשרף של שקמה — פי' כחול אדום ודומה לאחד ממיני דם ומפסיק הדמע.
<b>הערוך ערך קלרגא</b>
שקלו ליה קרנא קדמייתא לאמימר, חזייה, אמר, אדום דתנן כי האי גוונא — פי' שמוצצין בו הדם.
<b>הערוך ערך קרןגב</b>
אי אמר דיו הוה אמינא כי פכחותא דדיותא — פי' שהוא צלול ואדמדם כמעט, קמ"ל להכי אמר כחרתא דשחור הרבה.
<b>הערוך ערך פכח</b>
פלי קורטא דדיותא. ס"א, פלי קורטא דגרגושתא — פי' היה מגלה ומשבר חתיכה מאותה אדמה בלא מים.
<b>הערוך ערך פלגב</b>
עולא אמר, כלבושא סייבא. ס"א, סיוהא — פי' של אותו מקום שהוא כחרת.
<b>הערוך ערך סייבא</b>
כלבושא סיינא — פי' לבושא אוכמה זה פי' ר"ח ז"ל וזו גמרא שלו, וגמרא שלנו סייבא וכבר פי' בריש הפרק מפי' רבי גרשם ז"ל.
<b>הערוך ערך סיינא</b>
בכלים האוליירין הבאים ממדינת הים וכו' — פי' בגדים הן ודרכן המלובשין כגון מיני כסותא לבנים והגלימא כגון מני דמתעטפי סומקי אל תקברוני לא בכלים לבנים ולא בכלים שחורים אלא באוליירין הבאים ממדינת הים וכו' — פי' בדים כדלעיל. [הערוך אלייריןגא]. ר' חנינא פלי קורטא דגרגישתא ובדיק — פי' קורטא מלשון קורט של לבונה.
<b>הערוך ערך קרטגב</b>
<h2>דף כ:</h2>
ר' אלעזר מרא דארעא דישראל... אמאי קרו ליה מרא דארעא דישראל, — דההיא איתתא דאיתית דמא לקמיה דר"א, הוה יתיב ר' אסי קמיה, א"ל, דם חימוד הוא וטהור. בתר דנפקא איטפל לה ר' אסי, אמרה ליה, בעלי היה בדרך וחימדתיו, קרי עליה דר' אלעזר "סוד ה' ליריאיו".
<b>הערוך ערך אלעזר</b>
סריקותא מקטלא קלמי.
<b>הערוך ערך סרקגב</b>
יהודאי בתווני דליבא יתבי — פי' בחדרי הלב יושבין כלומר יודעין הנסתרות. "חדר בחדר" (מ"ב ט', ב') תרגומו תוון בגו תוון.
<b>הערוך ערך תוון</b>
כיון דחזא דכל כמה דנגה יומא אישתני, אמר, האי טמא הוא ופכוחי הוא דפכח ואזיל — כלומר שדיהה והולך.
<b>הערוך ערך פכח</b>
<h2>דף כא.</h2>
המפלת כמין קליפה, כמין שערה, כמין עפר, כמין יבחושין אדומים — פי' תולעים כדאמרינן בס"ג דפ' ואלו טרפות (חולין ס"ז ע"ב) "ואת נבלתם תשקצו" (ויקרא י"א, י"א) לרבות יבחושין.
<b>הערוך ערך יבחוש</b>
באפשר לפתיחת הקבר בלא דם קא מיפלגי — פי' בית הרחם.
<b>הערוך ערך קברגא</b>
<h2>דף כא:</h2>
כי אתא זווא מהדייב — פי' שם אדם.
<b>הערוך ערך זווא</b>
חדייב — (קדושין ע"ב ע"א) חבור זה חדייב. בב"ר פל"ח "אשכנז וריפת ותוגרמה" —אסיא וחדייב וגרמניא. "חרן וכנה ועדן" (יחזקאל כ"ז, כ"ג) תרג' חרן ונציבין חדייב. תרג' אשכנז — חדייב, "ממלכות אררט מני ואשכנז" (ירמיה נ"א, כ"ז).
<b>הערוך ערך חדייב</b>
הרואה דם בשפופרת מהו — פי' כגון שנתנה פי השפופרת בתוך החדר במקור ויורד הדם בחלול של שפופרת ואינו נוגע בבשרה.
<b>הערוך ערך שפפרת</b>
אלא לאו דפלאי פלויי איכא בנייהו — פי' נפתחה החתיכה. פ"א, אם נתפלחה ונתבקעה כמו "פולח ובוקע בארץ" (תהלים קמ"א, ז').
<b>הערוך ערך פלגב</b>
<h2>דף כב.</h2>
והלא הוא עצמו אין מטמא אלא בחתימת פי האמה.
<b>הערוך ערך חתם</b>
<h2>דף כב:</h2>
שומא — "שאת או ספחת" (ויקרא י"ג, ב') תר"י שומא או בהקי.
<b>הערוך ערך שםגד</b>
זו היא שבה זו היא ביאה — כבר פי' בע' בית בתחלתו.
<b>הערוך ערך שבגג</b>
מופנה מצד אחד — פי' מופנה — דלא צריך בהאי קרא למכתביה.
<b>הערוך ערך פןגא</b>
אמר שמואל משום ר' ישמעאל, כל גזירה שוה שאינה מופנה כל עיקר אין למדין הימנה, מופנה מצד אחד לר' ישמעאל למדין ואין משיבין, לרבנן למדין ומשיבין, מופנה מב' צדדים לדברי הכל למדין ואין משיבין — פי' למדין ומשיבין למדין הימנה ואם יכולים לעשות עליה תיובתא עושה.
<b>הערוך ערך למדגא</b>
<h2>דף כג.</h2>
אמר רב יוסף, לא קשיא הא — באוכמא, הא — בציריא.
<b>הערוך ערך אכם</b>
אמר רב יוסף, לא קשיא הא באוכמא הא בציריא — פי' אוכמא של עין דומה לשל אדם. ציריא — חריץ שהעין עומד בו אינו דומה לשל אדם. בפי' ר"ח ז"ל כתיב בציהרא ופי' אוכמא — שחור של עין, ציהרא — אדם הסובב את השחור.
<b>הערוך ערך צרגו</b>
והרי עוף שאין עיניו הולכות לפניו כשל אדם, — קדיא וקיפופא דעיניהן הולכות לפניהם כשל אדם — "הכוס וינשוף" (ויקרא י"א, י"ז) תרג' קדיא וקיפופא — פי' עיניהם לפניהם כשל אדם אבל שאר עופות עיניהם בצידי הראש.
<b>הערוך ערך קדיא</b>
עד שהביאו ר' ירמיה לר' זירא לידי גיחוך ולא גיחך — תר"י "צחקה שרה" (בראשית י"ח, י"ג) גחכת שרה. "ויהי כמצחק" (שם י"ט, י"ד) והוה כמגחך.
<b>הערוך ערך גחך</b>
<h2>דף כג:</h2>
ראשית אונו — ומפרשינן מי שלבו דוה עליו אם ימות הרי זה בכור, לאפוקי מן בהמה חיה ועוף דאין לבו דוה עליו אם ימות.
<b>הערוך ערך אןגד</b>
"כי היא ראשית אונו" — מי שלבו דוה עליו — פי' תרגום "יגון" (בראשית מ"ב, ל"ח) דוונא כגון "וכל לבב דוי" (ישעיה א', ה').
<b>הערוך ערך דוגב</b>
המצח והגבין והעין — פי' גבות עינים. "ותנומה לעפעפיך" (משלי ו', ד') תרג' וניימתא לגביניך. "ואל תקחך בעפעפיה" (שם ו', כ"ה)
<b>תרג'] בגבינהא. [הערוך ערך גבןגב</b>
המצח והגבינים והעינים והלסתות וגבות הזקן — פי' גבות הזקן היינו הפנים מקום הזקן עד שיהו כל אלו כאחד שוין לצורת אדם. זה פי' ר' גרשום.
<b>הערוך ערך גבגיא</b>
ושטו אטום — אמו טהורה — פי' כיון דאין מכניס אוכלין ומשקין אע"פ שפניו דומין לאדם. כאבן הוא ואמו טהורה.
<b>הערוך ערך ושט</b>
<h2>דף כד.</h2>
אפקותא דדיקלא — פי' ראש הדקל שיש בו חריות הרבה. פ"א, הצואר של דקל שנחתך מן הדקל והחריות עמו דבוקין. "ותשבר מפרקתו" (שמואל-א' ד', י"ח) ואתבר פקותיה.
<b>הערוך ערך אפקותא</b>
איתמר, המפלת שפניו מוסמסין — פי' שבשר פניו נימוק תחת העור. פ"א, כגון כלי מתכות שנצרף.
<b>הערוך ערך מסמסגב</b>
היינו גוף אטום היינו פניו טוחות.
<b>הערוך ערך טחגא</b>
אתמר, המפלת בריה שיש לה ב' גבין וב' שדרות — פי' בע' שסע.
<b>הערוך ערך שדרגד</b>
רב אמר, בבהמה — אסור באכילה, באשה — אינו ולד — וכי האי גוונא אינה מתקיימת בעולם אלא במעי בהמה נמצאת ואסורה באכילה, ושמואל סבר מתקיימת ולאויר העולם אסורה, אבל במעי בהמה שריא, מ"ט כל מה שבבהמה תאכלו.
<b>הערוך ערך שסע</b>
השסועה בריה שיש לה ב' גבין ושני שדרות, רב סבר בריה בעלמא ליכא וכו'.
<b>הערוך ערך גבןגג</b>
<h2>דף כד:</h2>
המפלת דמות לילית — אמו טמאה, ולד הוא אלא שיש לו כנפים — פי' כמו "אך שם הרגיעה לילית" (ישעיה ל"ד, י"ד).
<b>הערוך ערך לילית</b>
שפיר — כבר פירשנו בע' רשן. וי"מ, חתיכה של בשר ויש בה צורת אדם. וי"מ, לפיכך נקרא שפיר שהיא כשפופרת של ביצה.
<b>הערוך ערך שפיר</b>
המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנינים — פי' גנינים חתיכות של בשר ואינן שוין אלא יש בהן חתיכות גדולות כעדשה וקטנות כחרדל, וראיה בגמר' בשלמא דם ומים ולא כלום הוא אלא גנינים אמאי אינה חוששת ניחוש שמא ולד הוא ונימוח, ומסקנא רב אדא בר אהבה אמר, גנינים תנן ופירשו גוונים הרבה ואם איתא דאיתמח כוליה בחד גונא הוה קאי.
<b>הערוך ערך גניןגב</b>
אם היתה מרוקמת — תשב לזכר ולנקבה — פי' אם היתה אותה חתיכה מרוקמת — מצויירת כצורת אדם ואין בה לא סימן זכר ולא סימן נקבה סופרת לזכר ולנקבה.
<b>הערוך ערך רקםגב</b>
המפלת סנדל או שליא — פי' חתיכה של בשר כצורת סנדל.
<b>הערוך ערך סנדל</b>
השותה יין חי עצמותיו שרופין — פי' אותו שהייתי מכירו שהיה רגיל לשתות יין חי תדיר היו עצמותיו שרופין, כלומר יבשין שחורין כעין שרופין, מזוג במים יותר מדאי — סבואין — מלוחין הרבה כמו "סבאך" (ישעיה א', כ"ב), מזוג כראוי — משוחים — חלקים יפים.
<b>הערוך ערך סבגה</b>
אבותיכם איה הם.
<b>הערוך ערך אבא</b>
דיילא — שמש.
<b>הערוך ערך דיילא</b>
<h2>דף כה.</h2>
פשתיבנא דפומבדיתא קאי ליה לאדא דיילא עד חרציה — פי' אדם בעל קומה ששמו כך.
<b>הערוך ערך פשתיבנא</b>
חרציה — "וישם שק במתניו" (בראשית ל"ז, כ"ד) תרג' ואסר שקא בחרציה.
<b>הערוך ערך חרץגו</b>
ההיא שפירא דאתאי לקמיה דמר שמואל ומתח ליה חוט השערה מהאי גיסא וחזייה באידך גיסא, אמר, אם איתא דולד הוא לא הוה זייג כולי האי — פי' צלול. "ורחצת קרבו" (שמות כ"ט, י"ז) תרג' ירו' ותשזג בני גווה. "רחץ במים" (ויקרא ח', כ"א) שזג במיא.
<b>הערוך ערך זגגג</b>
אבא שאול אומר, תחילת ברייתו כרשון ושתי עיניו כשתי טיפין של זבוב. וכו' — (חולין ס"ה ע"א) סלעם זה רשון.
<b>הערוך ערך רשון</b>
<h2>דף כה:</h2>
ושני ירכותיו כשני חוטין של זהורית.
<b>הערוך ערך זהרגא</b>
ת"ר, סנדל דומה לדג של ים ולד הוא מתחילתו אלא שנרצם — פי' סנדל — ולד שנתמעך ואין ניכר אם זכר אם נקבה, שכשעיברתו אמו עיברה שוב ולד אחר ובא שני וקלקל צורת הראשון, ולהכי קרוי סנדל שסנוי ודל מפני שנתקלקל, ואע"ג דאין האשה מתעברת וחוזרת ומתעברת קודם שתלד, ה"מ למיהוי תרווייהו בני קיימא, אבל חוזרת ומתעברת ונתקלקל שני מן הראשון, וכן המפלת שיליא אע"ג דאין בה שפיר תשב לזכר ולנקבה דחיישינן שמא היה דומה לדג של ים שהוא רחב ודק וחד כלפי ראשו, שנרצם שנתקלקל כגון שפוד שנרצם.
<b>הערוך ערך רצם</b>
משל לאדם שסיטר את חבירו והחזיר פניו לאחוריו — פי' הכאה ביד על הלחי.
<b>הערוך ערך סטרגא</b>
<h2>דף כו.</h2>
מיכרך כריך ליה ולד לסנדל אחרציה ומשחיף ליה כלפי רישיה — פי' אוחזו באמצעיתו ולפי שהסנדל ראשיו חדין מלמעלה ומלמטה נשמט הסנדל ועולה למעלה כשהולד אוחז באמצעיתו.
<b>הערוך ערך שחף</b>
מיכרך כריך ליה ולד לסנדל אחרציה ומשלחף כלפי רישיה — פי' דאביק ליה עד מתניו ומשם ולמעלה כלפי ראשו מתפרד כדאמרינן גבי כרובים. ספר אחר שחיף וכבר פי' במקומו. "והחליף את משכורתי" (בראשית ל"א, ז') תר"י ולשחיף ית אגרי.
<b>הערוך ערך שלחף</b>
ולד דאית ביה חיותא סריך, סנדל דלית ביה חיותא שריק ונפיל — פי' מחליק.
<b>הערוך ערך שרקגב</b>
תנו רבנן, שליה תחילתה דומה כחוט של ערב וסופה כתורמוס וחלולה כחצוצרת ואין שליה פחותה מטפח, וה' שיעורן טפח, שליה, שופר, שדרו של לולב וכו' — עיין בע' חמש פי' כדכתיב "ובשליתה היוצאת מבין רגליה" (דברים כ"ט, נ"ז).
<b>הערוך ערך שליה</b>
חמשה שיעורן טפח, שליה, שופר, שידרו של לולב, אזוב, ודופן סוכה — (ושם) [וכאן] מפורשים.
<b>הערוך ערך חמש</b>
<h2>דף כו:</h2>
בגילא — פי' קש.
<b>הערוך ערך גלגא</b>
<h2>דף כז.</h2>
אי אפשר שלא ירבו שני פרידין עפר — פי' שני קרטין של עפר שמונחין על קורט אחד של רקב.
<b>הערוך ערך פרדגד</b>
<h2>דף כז:</h2>
מה תחלתו דבר אחר נעשה לו גלגלין אף סופו וכו' דתניא איזה מת שיש לו רקב וכו' — פי' דבר הנגלל עמו כמו תכריכין ונעשה גלל למת והן תכריכין ודחו תכריכין את הרקב, אף סופו כיון שנגלל עפר עם הרקב ונעשו גל אחד נדחית תורת רקב.
<b>הערוך ערך גלגלגיג</b>
גנגיליון. ס"א, גלגיליון וכבר פירשנו במקומו.
<b>הערוך ערך גנגיליון</b>
בהמה גסה ששפעה חררת דם — פי' חתיכה מלשון חררה.
<b>הערוך ערך חרגב</b>
מת שנשרף ושלדו קיימת — טמאה — פי' השדרה וצלעותיה הן שלדו.
<b>הערוך ערך שלד</b>
<h2>דף כח.</h2>
כגון ששרפו ע"ג פידרא באפידרא — פי' בתשובות מקום שמעמידין בו צאן בימות הגשמים ומטילות זבל הרבה שם ונופלין עליו גשמים ומימי רגליהם ודשות אותו יום אחר יום והוא נדבק ונעשה עבה ונתמלאת כל החצר ממנו, וכיון שבא קיץ מחתכין ממנו במרא ובקרדומות כב' אמות על ב' אמות ומכסין בו תנור וכירה ודבר שהוא רחב מן התנור ואין נימוח בימות הגשמים ומטלטל בכלי וקורין אותו בלש' ארמית פדרא. ונראין דברי הגאון שאמר ששורפו ע"ג פררא בשתי רשיין ואין שם באפידרא. פ"א, אפודרא שלחן של שיש.
<b>הערוך ערך פדרא</b>
יצא מחותך ומסורס — פי' יצא מחותך כדרך ברייתו הראש בעצמו ואחריו הכתפים והחזה והשדרה והיריכות והשוקים והרגלים.
<b>הערוך ערך סרסגא</b>
<h2>דף ל.</h2>
וש"מ טבילה בזמנה מצוה. ר' יוסי בר ר' יהודה אומר, דיה לטבילה באחרונה, לא אמרינן טבילה בזמנה.
<b>הערוך ערך טבלגא</b>
<h2>דף ל:</h2>
סמא דנפצתא אשקינהו — פי' משקה לשלשל הבטן השקו השפחות שאם היו מעוברות היו מפילות ואח"כ נבעלו.
<b>הערוך ערך סםגא</b>
מונח (בפנקס)
<b>כפינקס] — "קסת הסופר" (יחזקאל ט', ב') תרג' פנקס ספרא. [הערוך ערך פנקס</b>
בא מלאך וסטרו על פיו — פי' הכאה ביד על הלחי.
<b>הערוך ערך סטרגא</b>
<h2>דף לא.</h2>
מניח אצבעו לכאן שוקע לכאן ולכאן — "כבלע את הקודש" (במדבר ד', כ') תר"י כד משקע.
<b>הערוך ערך שקע</b>
היינו דאמרי אנשי, פוץ מלחא ושדי לכלבא כלומר אם יסור המלח לא יצלח אלא לכלב. "וימץ טל מן הגיזה" (שופטים ו', ל"ח) תרג' ונפץ טלא מן גזתא. "התנערי מעפר" (ישעיה נ"ב, ב') תרג' אתנפצי מעפרא. "הציגני כלי ריק" (ירמיה נ"א, ל"ד) תרג' נפצני כמין ריקן.
<b>הערוך ערך פץגא</b>
"ארחי ורבעי זירית" — (תהלים קל"ט, ג') מלמד שלא מכל הטיפה אדם נוצר אלא מהברור שבה, משל לאדם שזורה תבואה בבית הגרנות נוטל את האוכל ומניח את הפסולת.
<b>כדר' אבהו דר'] אבהו רמי כתיב "ותאזרני חיל" (תהלים י"ח, מ') וכתיב "ותזרני" (ש"ב כ"ב, מ') אמר דוד לפני הקדוש ב"ה, זיריתני וזירתני. [הערוך ערך זרגב</b>
"יששכר חמור גרם" (בראשית מ"ט, י"ד) חמור גרם לו ליששכר — כלומר כשחזר יעקב מן השדה נהק החמור ושמעה לאה ויצאת לקראתו וקראתו.
<b>הערוך ערך חמרגא</b>
<h2>דף לא:</h2>
בא זכר בא שלום לעולם, שנא' "שלחו כר מושל ארץ מסלע מדברה" (ישעיה ט"ז, א') ואמר ר' יצחק דבי ר' אמי, זכר — זה ככרו עמו — כלומר סעודתו עמו דכתיב "ויכרה להם כרה גדולה" (מ"ב ו', כ"ג). נקבה — נקייה באה דאין עמה כלום דהיא אומרת תן לי, שנאמ' "נקבה שכרך עלי ואתנה" (בראשית ל', כ"ח).
<b>הערוך ערך זכרגב</b>
נקבה נקייה באה — כבר פי' בע' זכר.
<b>הערוך ערך נקבה</b>
[מפני מה איש פניו למטה ואשה פניה למעלה כלפי האיש, — זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראה] — פי' טעמא דמילתא דזכר פניו למטה כדרך תשמישו נקבה פניה למעלה כדרך תשמישה.
<b>הערוך ערך בן פניו</b>
<h2>דף לב.</h2>
קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין... מ"ט אין מיבמין, — קטן שמא ימצא סריס, קטנה שמא תמצא אילונית — דאזיל בתר מיעוטא.
<b>הערוך ערך מעט</b>
<h2>דף לב:</h2>
איש אינו מטמא באודם אלא בלובן ואשה מיטמאה באודם אבל לא בלובן.
<b>הערוך ערך איש</b>
מטמאין משכב תחתון כעליון. גמר' מאי משכב תחתון כעליון. אילימא דאי איכא עשר מצעות זו ע"ג זו ויתיב עליהו מטמא להו, פשיטא. דהא דריס לכולהו, אלא שיהא תחתונו של בועל נדה כעליונו של זב, עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין אף תחתונו של בועל נדה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין, ועליונו של זב מנלן וכו' — ולמה אמר כעליונו של זב ולא אמר כעליון הנדה והלא עליון הנדה וזב שוין שמטמאין אוכלין ומשקין ולא אדם וכלים ותחתונים שוין שמטמאין אדם וכלים. לכן אמר כעליונו של זב שבועל נדה זכר למדנו דינו מן הזב שהוא זכר כמותו, אבל עליונו של בועל נדה אינו מטמא, והבא על הנדה עצמה מטמא אדם וכלים.
<b>הערוך ערך תחת</b>
<h2>דף לג.</h2>
"ותהי נדתה עליו" (ויקרא ט"ו, כ"ד) — "וכל המשכב" — פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, משכב ומושב — אין, מידי אחריני — לא. אמר אביי, "וטמא שבעת ימים" הפסיק הענין, הוה ליה כלל ופרט המרוחקים זה מזה ואין דנין אותו בכלל ופרט. רבא אמר, לעולם דנין.
<b>הערוך ערך כלגא</b>
<h2>דף לג:</h2>
רב פפא איקלע לתווך, אמר, איכא צורבא מרבנן הכי דניזל ניקביל אפיה פי' תווך שם מקום.
<b>הערוך ערך תווך</b>
צורבא מדרבנן — חוזק תלמידי חכמים.
<b>הערוך ערך צרבגב</b>
צינורא — פי' ניצוץ של רוק.
<b>הערוך ערך צנרגד</b>
<h2>דף לה:</h2>
זוב דומה למי בצק של שעורים, זוב בא מבשר המת, שכבת זרע בא מבשר החי, זוב דיהה ודומה ללובן ביצה מוזרת, שכבת זרע קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת.
<b>הערוך ערך זב א</b>
זוב דיהא ודומה ללובן ביצה המוזרת, שכבת זרע קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת.
<b>הערוך ערך דהא</b>
<h2>דף לו.</h2>
א"ל רבינא לרב אשי, אמר לי רב שמן מסכרא. איקלע מר זוטרא לאתרין ודרש — פי' מקום.
<b>הערוך ערך סכרא</b>
<h2>דף לו:</h2>
ששפת מן הצער ולא מן הדם — פי' נחה מן הצער.
<b>הערוך ערך שף ג</b>
כי קא ניחא נפשיה דרב, א"ל לרב אסי. זיל צנעיה — פי' מונעהו מזה, ואי לא צאית גדדיה — כלומר אם אינו מקשיב וחוזר בו, מנעהו בהכאות ופצעים מלשון לא תתגודדו.
<b>הערוך ערך צנעגב</b>
הוא סבר אמר גרייה — פי' אחר של ר"ח ז"ל, משכהו והביאהו מלשון "פרץ נחל מעם גר" (איוב כ"ח, ד') כלומר הכריחהו, הוא סבר אמר גדדיה ופי' הכהו.
<b>הערוך ערך גרגי</b>
אסיתא דנחשא — פי' אסיתא — חסידתא, כלי שסובל המכות כחסיד הנעלב. פ"א, אסיתא — חסירתא, שחסירה מבפנים והיא מדוכה והיא מכתשת ובל' לעז מורטרו.
<b>הערוך ערך אסיתא</b>
אנא בוכנא דפרזלא — פי' בכנא — עלי.
<b>הערוך ערך בכאן</b>
<h2>דף לז.</h2>
אזל שילא בר אבינא אמר לה לדביתהו, צבית לי זוודתא — פי' הכיני לי תכריכים.
<b>הערוך ערך צבתגב</b>
<h2>דף לז:</h2>
מה ימי נדה אין ראויין לזיבה ואין ספירת שבעה עולה בהן — דכיון דאין זיבה אין ספירה — אף ימי לידתה — אותו יום שהיא יולדת בו אין ראוי לזיבה, כדאמרן מחמת עצמה ולא מחמת ולד. ואין ספירת שבעה עולה מהן0—אלמא דאינה סותרת ואינה עולה למנין שבעה נקיים.
<b>הערוך ערך ספרגג</b>
והא תונבא בעלמא הוא דנקיט לה — פי' כעין טרידות דעת בעלמא דנקיט לה. קא משמע לן — כיון דשפת מן הצער — טמאה זיבה. "וזוהמתו חיתו לחם" (איוב ל"ג, כ') תרג' ומן תינבא דנקיט ליה מרחקא נפשיה מזונא.
<b>הערוך ערך תנבא</b>
<h2>דף לח.</h2>
שיפורא דירחא גרים — פי' שמשעה שבי"ד תוקעין בשופר ומקדשין החודש, והיינו התחלת החדש לכל דבר ואפילו למעוברת, וכיון שתקעו בתחילת ט' דמי כמי שהושלמו כל ט', שט' השופרות כט' חדשים דמו, מדקאמר ואפילו בתחילת ט' ילדה ואין לה אלא יום אחד אלמא דבתר שופר בי"ד אזלינן.
<b>הערוך ערך שופרגב</b>
<h2>דף לח:</h2>
אמר שמואל, אין אשה מתעברת [ויולדת] אלא לרע"א או לרע"ב או לרע"ג... דכתיב "ויתן ה' לה הריון" (רות ד', י"ג) הריון בגימטריא רע"א הוו.
<b>הערוך ערך הרגב</b>
<h2>דף לט.</h2>
אם היתה במחבא והגיע שעת וסתה ולא בדקה — טהורה, שחרדה מסלקת את הדמים.
<b>הערוך ערך חבגב</b>
שחרדה מסלקת את הדמים.
<b>הערוך ערך חרד</b>
<h2>דף לט:</h2>
תרנגולתא דרמיא יומא וכבשא יומא.
<b>הערוך ערך כבשגד</b>
<h2>דף מ.</h2>
יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה — פי' אם היתה האשה מעוברת ומתה והולד חי קורעין אותה בבטנה ויוצא.
<b>הערוך ערך דפןגא</b>
אוחז באמה ובולע את התרומה — פי' האבר המשתין מים נקרא אמה.
<b>הערוך ערך אםגה</b>
<h2>דף מא.</h2>
"מן הצאן" (ויקרא א', ב') להוציא את המוקצה לע"ז — פי' העומד לשם ע"ז שהקצהו לשמה להקריבו.
<b>הערוך ערך מקצהגב</b>
"שור או כבש" (ויקרא כ"ב, כ"ז) פרט לכלאים "או עז" פרט לנדמה — ומאי ניהו נדמה הנולד מן התישה ודומה לכבש או הנולד מן הכבשה ודומה לתייש.
<b>הערוך ערך דםגד</b>
<h2>דף מא:</h2>
מנין שאין האשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה שנאמ' "ואיש אשר ישכב את אשה דוה" (ויקרא כ', י"ח).
<b>הערוך ערך דוה</b>
<h2>דף מב.</h2>
אתה שייליה לרבא, א"ל, רואה הויא, הדר אתא שייליה לרב יוסף אמר, רואה הויא, הדר אתא לקמיה דאביי, א"ל, ברוקא דהדדי תפיתו — פי' כולכם ברוק אחד תרוקו.
<b>הערוך ערך תף</b>
<h2>דף מב:</h2>
שמעתיה דציץ בין השמשות.
<b>הערוך ערך צייץ</b>
<h2>דף מג.</h2>
קנה בקומטו של טהור ונגע בזב — טמא, וזהו היסט — מה שאין כן במת, והיסט גופו נדנוד בל' הקדש [והסט בל' גמרא], ומי שנשא כלום כבר הסיטו שהנושאה מסיטה לפי שמתנדנדת בכוחו ועקרו בל' לעז אסייטרי.
<b>הערוך ערך סטגא</b>
<h2>דף מג:</h2>
אמר שמואל זב צריך כחתימת פי האמה שנאמר "או החתים בשרו" (ויקרא ט"ו, ג').
<b>הערוך ערך חתם</b>
<h2>דף מד:</h2>
פחות מכן כנותן אצבע בעין — פי' הבא על נערה שהיא פחות מג' שנים ויום אחד אינו חייב כלום, שהוא כאדם שנותן אצבעו בעינו ובנגיעתו יחוס עליה שמא ישחיתנה וחסיונו עליה יותר מתאותו ופוסל ואינו מאכיל.
<b>הערוך ערך פחת</b>
פחות מכאן כנותן אצבע בעין — פי' הבא על נערה פחותה מג' שנים אינו חייב כלום שהוא כאדם שנותן אצבעו בעין, דמה עין מדמעת וחוזרת ומדמעת אף זו אע"פ שמוציא בתולין באים בתולים אחרים ולא הויא ביאתו ביאה.
<b>הערוך ערך אצבע</b>
<h2>דף מה:</h2>
בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין. בת י"ב שנה ויום א' נדריה קיימין, ובודקין כל י"ב, בן י"ב שנה ויום א' נדריו נבדקין, בן י"ג שנה ויום א' נדריו קיימין, ובודקין כל י"ג.
<b>הערוך ערך בדקגא</b>
קורין לקלעיתא בניתא — "מעשה עבות" (שמות כ"ח, י"ד) תר"י עובד קליעה.
<b>הערוך ערך קלעגב</b>
איבעיא להו, תוך זמן כלפני זמן או כלאחר זמן — פי' תוך זמן שנת י"ב לתינוקת, ושנת י"ג לתינוק.
<b>הערוך ערך תךגב</b>
<h2>דף מז.</h2>
פגה בחל וצמל — פי' בע' בחל.
<b>הערוך ערך פגגד, צמל</b>
משל משלו חכמים באשה, פגה, בוחל, וצמל. פגה — תינוקת, בוחל — אלו ימי הנעורים, בזו ובזו אמרו, אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה, צמל — כל שבגרה אין לאביה רשות בה. בגמ' פגה — עודה תינוקת, כדכתיב "התאנה חנטה פגיה" (שה"ש ב', י"ג), בוחל — אלו ימי הנעורים, כדתנן התאנים משיבחילו, ואמר רבב"ח א"ר יוחנן, משילבינו ראשיהן, ואי בעית אימא מהכא, (זכריה י"א ח') "ותקצר נפשי בם וגם נפשם בחלה בי". צמל — כמ"ד יצאת מלאה ובאה ריקנית — ואלו ג' סימנים בדדין.
<b>הערוך ערך בחל</b>
בן עזאי אומר, משתשחיר הפטמית — פי' ראש הדד וחודו.
<b>הערוך ערך פטםגב</b>
כדי שיהא נותן
<b>ידו] על העוקץ — פי' החידוד של דד והוא ראשו. [הערוך ערך עקץגא</b>
ת"ר, אילו הן סימני בגרות, ר' אליעזר בר ר' צדוק אומר, משיתקשקשו הדדין — פי' נטו ונתקשקשו הדדין וגם צמחו לה שערות. פ"א, נתגדלו כל כך שנוקשות זו בזו.
<b>הערוך ערך קשגח</b>
משיכסיף ראש החוטם — פירוש כשיתחיל להלבין ראש הדד.
<b>הערוך ערך כסףגא</b>
משיפצל ראש החוטם — פי' משיתחיל לינקב שנראה כמפוצל.
<b>הערוך ערך פצל</b>
ר' יוסי אומר משתקיף עטרה — פי' שיער.
<b>הערוך ערך עטרגא</b>
<h2>דף מז:</h2>
צמל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף, מאי כף, וכו' — כבר פי' בע' גב.
<b>הערוך ערך מעך</b>
צמל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף. מאי כף, א"ר הונא, מקום תפוח יש באשה למעלה מאותו מקום ונקרא כף, וכיון שמתגדלת מתמעך והולך — ומפני שהוא מקום תפוח קורין אותו על גבה כלומר הוא מקום גבוה וזהו על גבה.
<b>הערוך ערך גבגג</b>
וחד מתני חצר צורית דתנן בהמעביר פ"ג במעשרות (מ"ה) ואיזו היא חצר שחייבת במעשר, ר' ישמעאל אומר, חצר צורית שהכלים נשמרים בתוכה. מאי חצר צורית, אמר רבב"ח אמר ר' יוחנן, שכן בצור מושיבין שומר על החצר.
<b>הערוך ערך חצרגב, צרגי</b>
בת כ' שנה שלא הביאה שתי שערות היא אילונית — לא חולצת ולא מתיבמת.
<b>הערוך ערך אילונית</b>
שנה האמורה (בקידושין) [בקדשים], והאמורה בבתי ערי חומה, ושתי שנים שבשדה אחוזה, שש בעבד עברי שבבן ושבבת כולן מעת לעת0— ושם מפורשים כלם.
<b>הערוך ערך עת</b>
<h2>דף מח.</h2>
בא סימן התחתון עד שלא בא העליון — פי' התחתון — שער של אותו מקום, העליון — דדים.
<b>הערוך ערך סמן</b>
<h2>דף מח:</h2>
אמר לה הקב"ה לכנסת ישראל, איכרפית דדיך ולא הדרת ביך — פי' איכרפית מלשון רפיה כלומר רפו ונטו ונתקשקשו ואשתדור מלשון שדר כלומר נתקשו מלחלוחית שבהן.
<b>הערוך ערך כרףגב</b>
אשתדור דדיך נמי ולא הדרת בך — פי' ענין שלוח. "וישלח לבלעם" (במדבר כ"ב, מ') תרג' ושדר כלומר נתארכו ונתגדלו הדדים. ס"א, אשתררו וכבר פי' בע' כרף.
<b>הערוך ערך שדרגג</b>
בנות עשירים צד ימין ממהר לבוא מפני שנישוף בפקריסותן ס"א, אפקריסותן וכבר פי' בע' א'.
<b>הערוך ערך פקרס</b>
מפני שנושאות את אחיהן על גססיהן — "על צד תאמנה" (ישעיה ס', ד') תרג' על גססיהן. י"מ, גססיהן חזה שלהם. וי"מ, "כסלים" (ויקרא ג', ד') גססיא.
<b>הערוך ערך גססגג</b>
קדם צד שמאל לצד ימין וחזר לאיתנו.
<b>הערוך ערך אתן</b>
<h2>דף מט.</h2>
אמר רב אסי, שונין כלי חרס שיעורן בכונס משקה ולא אמרו מוציא משקה אלא לענין גסטרא בלבד, מ"ט, אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן, לפי שאין אומרים הבא גסטרא לגסטרא — פי' חצי כדה שזורעין שם העשבים וקורין בל"י גסטרא ובלע"ז גרשתא ובל' ישמעאל קצריה ובלשון משנה גצרא ובלשון קדש עציץ, ואם ניקב החצב במוציא משקה אומר הבא גסטרא והנח תחתיו כדי שיקבל מה שיזוב ממנה, אבל אם הגסטרא גופה מוציאה משקה אין אומר הבא גסטרא שיקבל מה שיזוב ממנה, דתנן בכלים פ' רביעי (מ"ב) וכן גסטרא שנתרועעה ואינה מקבלת משקין אע"פ שמקבל אוכלין טהורה שאין שירים לשירים. פי' כי עיקר גסטרא כלי שנחלק לשנים הוא והיינו שירי כלי.
<b>הערוך ערך גסטרי</b>
<h2>דף מט:</h2>
שופתה ע"ג הרמץ, אם רמץ מעמידה — פי' בלעז (קליבא)
<b>פבילא] או שינוזא [אפר] חם. [הערוך ערך רמץ</b>
כל המטמא מדרס מטמא מת... דכל דחזי למדרס מטמא טמא מת, יש שהוא מטמא טמא מת ואין מטמא מדרס, [לאתויי מאי], לאתויי סאה ותרקב, דתניא, "והיושב על הכלי" יכול כפה סאה וישב עליה, כפה תרקב וישב עליו, יכול יהא טמא, ת"ל, "והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא" (ויקרא ט"ו, ו'), מי שמיוחד לישיבה יצא זה שאומר לו עמוד ונעשה מלאכתינו.
<b>הערוך ערך דרסגג</b>
<h2>דף נ.</h2>
וגידולו מן הארץ למעוטי כמהין ופטריות — הוא לש' ישמעאל שכך קורין לכמהין כמאה ולפטריות פקאע.
<b>הערוך ערך כמהין</b>
מלבנות הבצלים שבין הירק, ר' יוסי אומר, פיאה מכל אחת ואחת — פי' הואיל והירק פטור מן הפיאה וכל ערוגה לבדה — אין מצטרפות. ופי' מלבנות הן ערוגות הואיל ועומדות הערוגות פסקי פסקי ואין מתערבות זו עם זו.
<b>הערוך ערך מלבן</b>
<h2>דף נ:</h2>
תרנגולא דאגמא — אסיר, תרנגולתא דאגמא — שריא, וסימנך עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית.
<b>הערוך ערך תרנגול</b>
דרש מרימר, תרנגולא דאגמא — אסורא, חזיוה דדרסא ואכלה היינו גוריתא.
<b>הערוך ערך גרתא</b>
<h2>דף נא.</h2>
סיאה אזוב וקורנית — גמר' (שבת קכ"ח ע"א) סיאה — צתרי, אזוב — אברתא, קורנית — חשאי. פי' סיאה — פוליאו, וי"א סיסמברו, אזוב — איזופו, קורנית0— אוריגנו, וי"א, סטורייא, וכולן מיני איזוב הן.
<b>הערוך ערך סאהגב</b>
הסיאה והאזוב והקורנית — עיי' בע' סאה.
<b>הערוך ערך קרנית</b>
<h2>דף נא:</h2>
הקושט והחמם — עיי' בע' חמם, פי' כשרתא בלישנא דרבנן ובלעז קושטו.
<b>הערוך ערך קשטגא</b>
הכושת והחמם. ס"א, קושט — פי' בע' ק'.
<b>הערוך ערך כשת</b>
הקושט והחמם וראשי בשמים — פירוש בשאילות זנגבילא ויש מפרשין דארציני והוא קנמון.
<b>הערוך ערך חמם</b>
החמס וראשי בשמים — עיי' בע' חמס פי' ראשי בשמים בלעז מוסקאטא.
<b>הערוך ערך ראש</b>
והתייה והחלתית — עיי' בע' חלתית.
<b>הערוך ערך תייה</b>
התיה והחלתית והפלפלין — פי' בלעז לזרפיטיון ובל' ישמעאל הס הכי חלתית.
<b>הערוך ערך חלתית</b>
הפלפלין וחלת חריע.
<b>הערוך ערך חלת</b>
הפלפלין וחלת חריע — נלקחין בכסף מעשר — י"מ שזה חלת חריע פחות ממוריקא שהוא ירוק וזה רוחב כאצבע והוא זול והנשים שפין ממנו פניהם.
<b>הערוך ערך חריע</b>
לא תימא בשבת העשויה לכמך הא סתמא לקדירא, אלא סתם שבת לכמך עשויה, דתנן וכו' — פי' לכותח דהתם לאו לטעמא גרידא עביד אלא אפילו לאכילה עביד, ומשנשתנה טעם בקדירה שנתנוה בקדירה להטעים אין בה שוב בשבת גופא משום תרומה ואינה מטמאה, דהא תו הויא עץ בעלמא, הא קודם שנתנה טעם בקדירה יש בה, אמאי כיון דסתמא לקדירה קאי לטעם ולא למאכל אמינא יש בו משום תרומה, אלא ש"מ להכי יש בה משום תרומה עד שלא נתנה טעם בקדירה דסתם שבת לכמך עשויה לאכילה, ש"מ.
<b>הערוך ערך כמך</b>
השבת משנתנה טעם בקדירה — אין בה משום תרומה0— פי' אניטו.
<b>הערוך ערך שבתגג</b>
כל שיש לו ביעור יש לו שביעית ויש שיש לו שביעית ואין לו ביעור — ופי' בגמ' ובפ' אחרון דמע"ש (פ"ה מ"ו) ערב יו"ט הראשון של פסח של רביעית ושל שביעית היה ביעור כיצד היה ביעור וכו'.
<b>הערוך ערך בער</b>
ועיקר הדנדנא.
<b>הערוך ערך דנדנא</b>
כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר — אלו הן הקשקשין הקבועין בו וסנפירין שהוא פורח בהן. גמר' ממאי דקשקשין לבושא הוא, דכתיב, "ושריון קשקשים הוא לבוש" (ש"א י"ז, ה').
<b>הערוך ערך קשקשגה</b>
כל שיש לו קרנים יש לו טלפיים.
<b>הערוך ערך טלףגא</b>
<h2>דף נב.</h2>
עד שיקיף זקן — התחתון ולא העליון, אלא שדברו חכמים בל' נקיה — פי' זקן התחתון אותו מקום.
<b>הערוך ערך זקן</b>
שדר בלושא ואפקוה — פי' גדוד מייתי ליה לביתיה ענין חפוש הגדוד שמחפשין את העיר.
<b>הערוך ערך בלש</b>
רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה, גומות אע"פ שאין שערות — פי' גומא עומק שצומח בו שיער כמו שאמרו בהשותפין (ב"ב ט"ז ע"א) בשביל איוב.
<b>הערוך ערך גםגב</b>
שפוד שפחות וגומות רב מלכיו — פי' שמועות של רב מלכיו. שפוד — בס"ג דפ' אין צדין (ביצה כ"ח ע"ב) שפוד שנרצף אסור לתקנו ביום טוב, שפחות בפ' אע"פ (כתובות נ"ט ע"ב) אפילו הכניסה לו אלף שפחות כופה ועושה בצמר, גומות — אע"פ שאין שם שערות. ואלו של רב מלכיה, בלורית, וגבינה, ואפר מקלה. בלורית — בע"ז בפ' אין מעמידין בגמ' אין מסתפרין (ע"ז כ"ט ע"א) גוי המסתפר מישראל כיון שהגיע לבלוריתו שומט את ידו, וכמה, אמר רב מלכיה, ג' אצבעות לכל רוח, גבינה — בגמ' אמר רב יהודה, (שם ל"ה ע"א) שאלו את ר' יהושע מפני מה אסרו גבינת גוים, רב מלכיה אמר, מפני שמחליק פניה בשומן חזיר, אפר מקלה — בפ' אלו הלוקין בגמ' הכותב כתובת קעקע (מכות כ"א ע"א) אמר רב מלכיה, אסור לאדם שיתן אפר מקלה על מכתו מפני שנראית ככתובת קעקע. וסימן מתניתא — מלכתא, שפחות ובלורית אפר מקלה וגבינה רב מלכיה שאלו ד' מתניתא הן, (ושפחות) [ושפוד] וגומות שמועות של רב מלכיו.
<b>הערוך ערך שפד</b>
<h2>דף נב:</h2>
שתי שערות שאמרו אחת בגבה ואחת בכריסה0— פי' אמרינן לענין זכר אמר רב יהודה אמר שמואל, שתי שערות שאמרו אפי' אחת על הכף ואפי' אחת על הביצים. תניא נמי הכי, שתי שערות שאמרו אפילו בגבה אפילו בכריסה — פי' כף זה מקום יש למעלה מן הגיד ונקרא כף כמו כף האשה במקום ערותה, כדגרסינן (מ"ז ע"ב) צמל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף, מאי כף, א"ר הונא, מקום תפוח יש באשה למעלה מאותו מקום ונקרא כף וכיון שמתגדלת מתמעך והולך ומפני שהוא מקום תפוח קורין אותו על גבה כלומר הוא מקום גבוה וזהו על גבה, וכריסה הוא מקום שפתי הערוה ושתיהן במקום אחד כי הגב והכרס שניהם במקום אחד הן, הלא תראה דאמרי בדיני ממונות זוטא (סנהדרין ל' ע"ב) וכן שתי שערות שבבן ושבבת היכי דמי, אילימא אחד אומר שתים בגבה ואחד אומר אחת בכריסה האי חצי עדות הוא, אלא אחד אומר שתים בגבה ואחד אומר וכו'. ובפ' חזקת הבתים (ב"ב נ"ו ע"ב) אמר כי האי גוונא. הכי נמי בתינוק יש לו מקום למעלה מן הגיד ונקרא כף ונמצא כף ולמטה מן הביצים ושניהם בית הערוה וכן הלכה כרבנן וכשמואל זה פי' ר"ח בבא סימן.
<b>הערוך ערך גבגג</b>
שתי שערות שאמרו אחת בגבה ואחת בכריסה — כבר פירשנו בע' גב.
<b>הערך ערך כרסגא]. אחת על קשרי אצבעותיה של יד ואחת על קשרי אצבעותיה של רגל. [הערוך ערך קשרגא</b>
בן שלקית אומר, עד שתכלכל... כשבאתי אצל ר"ע אמר לי, כלכול זה איני יודע, בן שלקית... עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות.
<b>הערוך ערך כלכלגא</b>
שתי שערות וכו' עד ר' אליעזר אומר, כדי לקרוץ בצפורן, ר"ע אומר כדי שיהו ניטלות בזוג — פי' ענין תפישה.
<b>הערוך ערך קרץגב</b>
ב' שערות האמורות בפרה ובנגעים כמה שיעורן, כדי שיהו ניטלות בזוג — פי' מספרים.
<b>הערוך ערך זגגג</b>
אמר רבא, בהא זכנהו ר' חנינא בן אנטיגנס לרבנן — וי"מ ענין נצוח.
<b>הערוך ערך זךגא</b>
<h2>דף נג.</h2>
הך תנא סבר שלים בה"ש דר' יהודה ומתחיל בה"ש דר' יוסי והאי תנאי סבר בה"ש דר' יוסי מישך שייך כר' יהודה.
<b>הערוך ערך בין השמשות</b>
<h2>דף נג:</h2>
והא זימנין בעאי מינך ולא אמרת לי ולא מידי דלמא אגב שיטפך אתיא לך, אמר ליה, אין — פי' דלמא אגב שחזרת תלמודך בריהטא אתיא לך גמרך ונזכרת, אמר ליה, אין.
<b>הערוך ערך שטףגב</b>
<h2>דף נד.</h2>
זאת אומרת ימי נדתה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה — פי' אחר, מה ימי נדתה אין ראויין לזיבה שאפילו כל ז' רואה דם אינה נקבעת זבה, ואם היתה זבה קודם אין ספירת ז' עולה בימי נדתה, דכיון דהגיע זמן נדתה וראתה דם אפילו ספרה מקצת נקיים סתרה ולא סלקא.
<b>הערוך ערך ספרגג</b>
<h2>דף נד:</h2>
הניע והרוק — פי' הליחה היורדת מן האף הוא החוטם פי' אחר בע' כח.
<b>הערוך ערך נעגא</b>
משכב ומושב — פי' כל משכב ומושב שאין רובו של זב נושא עליו אינו מטמא משל משכב ומושב אלא משל מגע, ומה בין משכב ומושב לטומאת מגע אלא טומאת מגע אין הנוגע בו טעון כיבוס בגדים וטומאת משכב ומושב טעונה כיבוס בגדים.
<b>הערוך ערך שכבגב</b>
<h2>דף נה.</h2>
אבן מסמא — מוסבר לקמן (פ"ט ע"א). פ"א, אבן גדולה שאינה מטלטלת דכתיב "ושומת על פום גובא". (דניאל ו', י"ח) והנדה יושבת עליה מה שתחת האבן טמא.
<b>הערוך ערך אבן מסמא</b>
כל שבמת טמא, חוץ מן השינים והשער והצפורן, ובשעת חיבורו — הכל טמא — וזה תלוש היה ומפורש כל דבר שהוא עם אדם כשנולד ואין גזעו מחליף מטמא, לאפוקי שן אע"פ שאין גזעו מחליף אין נולד עמו, השיער והצפורן אע"פ שנולדו עמו גזען מחליף, לפיכך אינן מטמאין, אבל רמ"ח איברים טמאין במת אפילו כשנפרשו לפי שנולדו עמו ואם תחתוך אחד מהן אין גזעו מחליף.
<b>הערוך ערך גרםגא</b>
גזירה שמא יעשה עורות אביו ואמו שטיחין.
<b>הערוך ערך שטחגא</b>
אמר בר רב אשי, בשר נעשה מקומו צלקת — פי' משתתרפא המכה וקרם עליה עור ולא נשאר אלא רושם המכה בלבד שמו צלקת. פ"א, נעשה מקומו שומא לבנה.
<b>הערוך ערך צלקת</b>
<h2>דף נה:</h2>
כיחו וניעו — כיחו — רוק עבה שיוציא בכח, וניעו — רוק רך שיצא בניענוע.
<b>הערוך ערך כחגב</b>
נהי (לדרוסה) דזיהרא, דמעתא גופה לא נפקא — פי' זיהרא — ארס.
<b>הערוך ערך זהרגו</b>
תשעה משקי זב הן וכו'.
<b>הערוך ערך תשע</b>
ט' משקי הזב הן, זיעה, ליחה סרוחה, והריעי — טהורין מכלום, דמעת עינו, ודם מגפתו, וחלב שבאשה — מטמאין טומאת משקין ברביעית, אבל זובו ורוקו ומימי רגליו מטמאין טומאה חמורה בכזית — פי' ליחה סרוחה — ליחה דבמורסה, דם מגפתו — אנברדורא בלעז.
<b>הערוך ערך לחגא</b>
<h2>דף נו.</h2>
דם היוצא מפיו ומפי האמה — טהור.
<b>הערוך ערך דםגג</b>
אמר רבא, הני זבזגי דמחוזא כי שלדן קיימת — טמאים —פי' שרצים יבשים.
<b>הערוך ערך זבזגיגא</b>
הני זבזגי דמחוזא כי שלדן קיימת טמאין — פי' השדרה וצלעותיה הן שלדו.
<b>הערוך ערך שלד</b>
נמצא שרוף על גבי זתים וכן מטלית המהוהא — פי' ר"ח שחרכה האש ונשארה כגון קורי עכביש. וי"מ בגד בלה.
<b>הערוך ערך מההגא</b>
<h2>דף נו:</h2>
בסיטרא נמי בדיק, בסיטרא זמנין דלא מתכבס0— פי' שפת החלוק לפי שהוא כפול אינו מתכבס יפה, ואומר קודם כיבוס היה זה הכתם.
<b>הערוך ערך סטרגב</b>
אם איתא דמיא נפל עליה אמרטוטי הוה מימרטט.
<b>הערוך ערך מרטגא</b>
כל הכתמים הבאים מרקם — טהורין — פי' "קדש ברנע" (דברים א', י"ט) תרג' רקם גיאה.
<b>הערוך ערך רקםגא</b>
הסככות והפרעות — מפרש בגמ' אלו הן הסככות0— אילן המיסך על הארץ, פרעות — אבנים היוצאות מן הגדר.
<b>הערוך ערך סךגד</b>
<h2>דף נז:</h2>
הרואה כתם על בשרה כנגד בית תורפה — טמאה — פי' מבית ערוה ולמטה טמא שחזקתו מן המקור בא... ול' יוני הוא ובלעז נמי לדבר שאינו הגון קורין תורפי.
<b>הערוך ערך תרףגב</b>
וכן בפליום — פי' מטפחת שמתכסה בו ובלעז בליוני.
<b>הערוך ערך פליון</b>
<h2>דף נח.</h2>
מבפנים ועד היכא, אמרי דבי ר' ינאי, עד מקום חבק — פי' כשנמצאת דם על שוקה ועל פרסותיה באותן הצדדים שמדבקין זה עם זה הן מבפנים וכשנועלין האנפליא יש לה לולאות ומחברין אותן לולאות באמצע השוק פעמים מבפנים ופעמים מאחור וזהו מקום חבק. פ"א, עד מקום חבק עד מקום שמחבק ירכה על שוקה כשכופפת ירכה ואותו מקום חבק עצמו הוי כלפנים נגד התורפה, ואם נמצא דם במקום חבק — טמא אם נמצא דם על שוקה וירכה מבפנים.
<b>הערוך ערך חבקגב</b>
בעי ר' ירמיה, כשיר מהו, כשורה מהו.
<b>הערוך ערך שרגג</b>
כשיר מהו, — פי' כמו השירין שהן עגולין. "הנטיפות והשרות" (ישעיה ג', י"ט) תרג' ועונקיא ושירי ידיא.
<b>הערוך ערך שרגה</b>
משתיתא — "עם המסכת" (שופטים ט"ז, י"ג) תרג' עם משתיתא.
<b>הערוך ערך שתגז</b>
הוריתי ברומה לאיסור.
<b>הערוך ערך רומה</b>
<h2>דף נח:</h2>
אם יש בה מכה והיא יכולה להיגלע ולהוציא דם הרי זו תולה בה — פי' (להרהר)
<b>לחרחר המכה] כדכתיב "ולפני התגלע הריב נטוש" (משלי י"ז, י"ד). פ"א אם יש בה מכה והיא יכולה להתגלות כפי' חכמים (סנהדרין ו' ע"ב) עד שלא יתגלה לך הריב וזהו עיקר, וכן הוא בל' ישמעאל. [הערוך ערך גלע</b>
עד שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו דם — פי' מטלית וסמרטוט של בגד שהאשה בודקת עצמה בהן לאחר תשמיש, ואם היתה נדה בשעת תשמיש נראה בהן דם, ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר "וכבגד עדים כל צדקותינו" (ישעיה ס"ד, ה').
<b>הערוך ערך עדגא</b>
ת"ר, פשפש זה ארכו כרוחבו לענין כתמים — שאם הכתם גדול עד כפשפש תולה בה ולא יותר דהוא הוי ארכו כרוחבו, ואי הוי הכתם טפי מהאי גוונא — טמא. טעמו כריח לענין תרומה דתנן בפ"ח בתרומות (מ"ב) או שטעם טעם פשפש בתוך פיו הרי זה יפלוט — פי' אע"ג דאסור לאבד אוכלי תרומה משום דמאיס, ומנא ידע דטעם פשפש בפיו, — משום דטעמו כריחו, ואכתי מנא ידע דטעמו כריחו, לפי שברית כרותה לו שכל המוללו מריח בו, וזה פשפש רמש הוא ויש לו דם הרבה ומצוי במשכבות ובלעז צימצי ובל' ישמעאל אלבק.
<b>הערוך ערך פשפשגב</b>
<h2>דף נט:</h2>
האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם... איש ואשה שעשו צרכיהן בתוך הספל.
<b>הערוך ערך צרך</b>
אמר שמואל, במזנקתא — פי' זינוק כמו קילוח מן "יזנק מן הבשן" (דברים ל"ג, כ"ב).
<b>הערוך ערך זנק</b>
אסטוה שבמרחץ — פי' כמו אסטוה שלפני העמודים (שבת ז' ע"א) מקום צר אמה וגבוה כה' טפחים וכן עושין בפני כל החניות, והוא סטיו והוא אקרפיטא, ופעמים עושין אותה לישיבת בני אדם.
<b>הערוך ערך אסטוה</b>
<h2>דף ס.</h2>
א"ל, אין תולין, מה טעם, לפי שאין תולין — כמו זה יש בשבת (כ"א ע"א) לפי שאין מדליקין וכבר פי' בע' לפי.
<b>הערוך ערך חלגא</b>
בעא מיניה ר' יוחנן מר' יהודה בר ליואי, מהו לתלות כתם בכתם, אליבא דר' לא תיבעי לך, השתא ומה התם דקא חזיא מגופה אמרת אינה תולה, הכא דמעלמא קא אתי לא כ"ש, כי תיבעי לך אליבא דרשב"ג התם הוא דקא חזיא מגופא — תליא, הכא דמעלמא קאתי — לא תליא, או דלמא לא שנא, א"ל, אין תולין לפי שאין תולין — פי' בעא מיניה טעם ולא נתן לו אלא א"ל, כי... כלומר קבלה היה לבני אדם.
<b>הערוך ערך לפי</b>
<h2>דף ס:</h2>
במטלניות שאין בהן שלש על שלש — פי' חתיכות.
<b>הערוך ערך מטליות</b>
לילד ולזקן שהיו מהלכין — פי' זקן הוא השמש, ילד הוא הדם. ניטלה אצבע מן העין דמעה ממהרת לבוא — פי' אצבע הוא השמש, דמע הוא הדם.
<b>הערוך ערך זקן</b>
<h2>דף סא.</h2>
לגל טמא שנתערב עם שני גלין טהורין.
<b>הערוך ערך גלגה</b>
רישא דגניין בצפא, סיפא דמשלפי שלופי — פי' שוכבות כולן ביחד בשורה סיפא דמשלפי שלופי פי' מתפרדות זו מזו.
<b>הערוך ערך צףגיא</b>
רישא דגניא בצבא סיפא דמשלפי שלופי — פי' רישא במשולבות כמו (עירובין צ"ה ע"א) מצאן צבותין סיפא בשאינן משולבות.
<b>הערוך ערך שלףגב</b>
הביאו לו סדינין ושראן במים ופרשן עליהן, מקום טומאה — ניגב, מקום טהרה — לח, בדקו ומצאו בור גדול מלא עצמות.
<b>הערוך ערך סדןגו</b>
האי לישנא בישא אע"ג דלקבולי לא ליבעי, למיחשי ליה ליבעו — "בעלי חצים" (בראשית מ"ט, כ"ג) "לא תלך רכיל" (ויקרא י"ט, ט"ז) תרג' ירושלמי לישן תליתאי.
<b>הערוך ערך לשוןגא</b>
"ויבא הפליט ויגד לאברם העברי" (בראשית י"ב, י"ג) וא"ר יוחנן, זה עוג שפלט מדור המבול — ועוד מפורש בע' עג.
<b>הערוך ערך פלטגב</b>
<h2>דף סא:</h2>
"במתים חפשי" (תהלים פ"ח, ו') כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצוות.
<b>הערוך ערך חפשגג</b>
שוע טווי ונוז — פי' בע' שע.
<b>הערוך ערך נז</b>
אמר רב אחא בר יוסף משמיה דמר זוטרא, האי מאן דאבד ליה חוטא דכיתנא בגלימיה דעמרא ונתקיה ולא ידיע אי נתיק אי לא נתיק שפיר דמי וכו' עד מתקיף ליה רב אשי, אימור או שוע או טווי או נוז, והלכתא כמר זוטרא מדאפקינהו רחמנא בחדא מילתא — פי' שוע קרמינטו, טווי פילטו, נוז טיסוטו. שוע — לשון שעיעות כתרג' "על חלקת צואריו" (בראשית כ"ו, ט"ז) שעיעות, והוא שטורפין צמר ופשתים זה עם זה ועושין מהן לבדין. ועושין מהן כמו לבוש, ותנן הלבדין אסורין מפני שהן שועין (כלאים פ"ט מ"ט) טווי הוא ב' פנים או טורפין צמר ופשתים וטווין אותן או טווין צמר לבדו ופשתים לבדו וחוזרין ושוזרין ב' חוטין זה עם זה, נוז גם הוא ב' פנים או באריגה או תכיפה במחט.
<b>הערוך ערך שעגא</b>
בפולמוס של אספסיאנוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס — פי' בלעז טימפנו, ויש שקורין טנבורא וכן קורין בל"ע.
<b>הערוך ערך ארוס</b>
שבעה סממנין מעבירין על הכתם, רוק תפל ומי גריסין.
<b>הערוך ערך גרס</b>
מי רגלים, נתר ובורית — מגביא והוא כמו אבנים ושורין אותו במים ונימוח ובלעז אלום, וי"א נתר בל' ישמעאל אנטרון והוא כמו אבן מתלחלח במים חמים ורוחצים בו במרחץ ראשון בארץ ישראל בארץ מערב. ירושלמי בפ' אמר ר"ע. (שבת פ"ט ה"ה) נתר — ניטרון, בורית — בוריתא, קימוניא — קלייה.
<b>הערוך ערך נתר</b>
מי רגלים, נתר, ובורית — "ואצרוף כבור" (ישעיה א', כ"ה) תרג' ואברור — כמה דמנקין בבוריתא.
<b>הערוך ערך בוריתגב</b>
מי רגלים, נתר, ובורית — גמרא, מאי בורית — זיתא.
<b>הערוך ערך זתא</b>
<h2>דף סב.</h2>
נתר, ובורית, קימוליא, ואשלג. ס"א, קימוניא0— כבר פי' בע' אשלג.
<b>הערוך ערך קמליא</b>
מי רגלים, נתר, ובורית, קימוניא, ואשלג — פי' בגמ' קימוניא0— א"ר יהודה, שלוף דוץ, ועשב הוא שמיבשין אותו וטוחנין אותו ורוחצין בו את ידיהם והוא מוציא הזוהמא. אשלג — אמר שמואל, שאלתינהו לנחותי ימא ואמרו לי שלגא שמיה ומשתכחא בנוקבא דמרגניתא ומפקי לה ברמצא דפרלזא.
<b>הערוך ערך אשלג</b>
עבר או שדהא — הרי זה כתם — פי' דיהא — כיהה עינו.
<b>הערוך ערך דהא</b>
לעיסת גריסים של פול של עוקת נפש — פי' כשילעוס אדם גריסין יפה יפה ולא נשאר בהם כלום אלא הם בעוקת נפשו, ופי' כשבא בהכנסת בית הבליעה שדומה לעוקה של בית הבד ולעוקת (בית)
<b>גת] ומערה מים של אותן גריסין יפים להוציא הכתם. [הערוך ערך לעסגא</b>
מי גריסין, לעיסת גריסין של פול, חלוקת נפש — פי' חלוקת נפש שלא טעמה מאכל מבערב זה פי' ר"ח. ורבינו גרשם ז"ל פי' גריס שבור כגון "גרש כרמל" (ויקרא ב', י"ד) ומתרגם פרוכין רכיכין, לעיסת כמו (פסחים ל"ט ע"ב) לא ילעוס חטים של פול, חלוקת נפש — כלומר מלעיסת אותו פול שנתבשל כל כך שמאליו הוא נחלק לשנים והאי נפש כמו מנפשיה מעצמו, ועוד אמר לן רבי חלוקת נפש שמתחלק מעצמו בתוך קליפתו דהיינו נפש שלו כמו נפש שעל גבי קבר, ואמר לן משום רב האי גאון תרי טעמי עוקת נפש כלומר שכל כך הוא נלעס שכבר עומד ליבלע בתוך עוקת הגרון דהיינו נפש. פ"א, חלוקת נפש שכל כך נלעס יפה שכבר נחלק מן השינים ועומד ליכנס בנפש בגרון.
<b>הערוך ערך חלקגג</b>
צריך לכסכס שלשה פעמים על כל דבר ודבר — פי' לקבץ מקצת הבגד של פשתן בתוך ידו לשופו מפני שרוחצין הבגד ומתיבש בשמש או ברוח, עומד אשון — פי' קשה ורוצה לרככו נותן הבגד לתוך ידו ומוליך ומביא ידיו עד שיעשה הבגד ההוא כמו קפולין קטנים כמין קמטים... מהא שמעינן דכיסכוס כעין שיפשוף הוא ומתקווץ הבגד פי' יתכמש ונראה קמטין קמטין וכשלובשו מתפשט.
<b>הערוך ערך כסכס</b>
ולא נתר אנטיפטרית.
<b>הערוך ערך אנטיפטרית</b>
שלוף דוץ — עיי' בע' אשלג.
<b>הערוך ערך שלוףגג</b>
שלגא שמיה0— עיי' בע' אשלג.
<b>הערוך ערך שלגא</b>
ברמצא דפרזלא — פי' חתיכה של ברזל שהוא עגול וחד כמסמר גדול.
<b>הערוך ערך רמץגב</b>
ספון מעבר לים ס"א, צפון — פי' בלעז ספוני ובל' ישמעאל צאבון.
<b>הערוך ערך ספןגד</b>
בורית כבריתא — פי' כבריתא — גפרית. "אש וגפרית" (תהלים י"א, ו') תרג' אשתא וכבריתא.
<b>הערוך ערך כברגב</b>
<h2>דף סב:</h2>
מקולי רביעיות שנו בדם תבוסה דרבנן — פי' דם מעורב בשאר משקין שבגוף אינו דם שהנפש יוצא בו.
<b>הערוך ערך תבס</b>
<h2>דף סג.</h2>
שנה פרק אחד — כלומר קרא פרק אחד.
<b>הערוך ערך משנה</b>
מאי משמע דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא, דכתיב, "וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבור את הכושי" (ש"ב י"ח, כ"ג) — כלומר רץ אחימעץ והקדים את הכושי.
<b>הערוך ערך עברגד</b>
וצריך לכסכס שלשה פעמים על כל אחת ואחת. ר' זעירא בעי הכין חד והכין חד או הכין והכין חד ולא איפשיט — וכיון דלא איפשיט עבדינן לחומרא שלשה פעמים על כל אחד ואחד.
<b>הערוך ערך נעגב</b>
מפהקת ומעטשת — פי' פותח פיו בכל כח ובלעז אלרי, ויש אומרים אשטנדקלרי.
<b>הערוך ערך פהק</b>
אלו הן הווסתות, מפהקת ומעטשת מלמטה — כגון זה דגרסינן בס"ג דפ' הרואה (ברכות ס"ב ע"ב) ובבקעה כל זמן שמתעטש ואין חברו שומעו.
<b>הערוך ערך עטש</b>
חוששת פי כריסה, ושיפולי מעיה, ושופעת, וכמין צמרמורת אוחזין אותה — פי' פי כריסה — טבורה, ושפולי מעיה — מקום התורפה, שופעת — מפורש בגמ', צמרמורת — חמימות כמו (שבת ס"ז ע"א) אשתא צמירתא. אמר רב האי גאון, דומה לו "סמר מפחדך בשרי" (תהלים קי"ט, כ"ב).
<b>הערוך ערך פי כרסה</b>
חוששת פי כריסה, ושיפולי מעיה — "ולירכתי המשכן" (שמות כ"ו, כ"ב) תר"י ולשפולי דמשכנא, "ונגע בקצהו" (שמות י"ט, י"ב) תר"י שיפולוי, ביהושע (י"א, י"ז) "תחת הר חרמון" תרג' שיפולי טורא.
<b>הערוך ערך שפל</b>
ושופעת — פי' מן "ושפעת מים תכסך" (איוב כ"ב, י"א).
<b>הערוך ערך שפעגא</b>
וכמין צמרמורות אוחזין אותה — פי' כאב, וי"מ, סמרמורות מן "סמר מפחדך בשרי" (תהלים קי"ט, כ"ב), "לבי סחרחר" (שם ל"ח, י"א) תרג' לבי סמרמר.
<b>הערוך ערך צמרגה</b>
<h2>דף סג:</h2>
ראשה כבד עליה ואיבריה כבדין עליה ורותתת וגוסה — פי' גוסה לשון ישמעאל כגון קול היוצא מן הגרון מחמת מאכל כבד.
<b>הערוך ערך גסגג</b>
<h2>דף סד:</h2>
ושאין בה יין זה דורקטי. ס"א, טורקטי — כלומר שלא תלד ויפסוק הדור ופי' דורקטי — בתה, כדכתיב "ואשיתהו בתה" (ישעיה ה', ו').
<b>הערוך ערך דרקט</b>
ב"ה אומרים עד שתחיה המכה — פי' תינוקת כל דם שרואה אחר יציאת הבתולים עד ד' לילות סומכין אותו לבתולים ואמרינן דם טהור הוא, אחר ד' לילות — טמא. עד שתחיה המכה עד שתתרפא מכת הבתולים מן "וישבו תחתם במחנה עד חיותם" (הושע ה', ח').
<b>הערוך ערך חיגב</b>
אמר רב, כל זמן שהיא נוחרת וכו' עד כל זמן שהרוק מצוי בתוך הפה מחמת תשמיש — פירשו חכמי מגנצא כל זמן שהדם מצוי לה באותו מקום מחמת תשמיש בידוע שלא חיתה המכה, ואמר לן רבי דאית מפרשי האי רוק שכבת זרע ולא מסתבר ליה, נחירה דאמר רב היכי דמי, עומדת ורואה יושבת ואינה רואה מחמת שאותו מקום הוא נדחק כשהיא עומדת ונוגעין הצדדין ביחד וכשהיא יושבת שאינו נדחק אינה רואה או כשהיא יושבת ע"ג קרקע שקשה היא ונדחקת ורואה וכשהיא יושבת ע"ג כרים שהן רכים אינה רואה בידוע שלא חיתה המכה ודם בתולים הוא ומותרת.
<b>הערוך ערך נחרגב</b>
<h2>דף סה.</h2>
הדפין והעדשין והלולבין מדיחן — פי' הנסרים שמניחין על הענבים.
<b>הערוך ערך דף</b>
הדפין הלולבין והעדשין — פי' רבינו גרשם ז"ל, הדפין הנסרים שמניחין על גבי הענבים, והעדשים היינו הגת עצמו הים שבו דורכין הענבים, והלולבין הן שתי קורות המתאימות שעומדין מכאן ומכאן לקורה הגדולה ובהן נועלין אותה הקורה הגדולה, כל אלו מדיחן במים והן טהורין בלא טבילה, משום דהדפין והלולבין הוו פשוטי כלי עץ והעדשים הים אע"פ שהוא כלי כיון דהוי מחובר לקרקע לא צריך טבילה, והעקלים של נצרים היינו לאחר שמילאו כל הגת מן הענבים או מן זיתים מפנין סביב ועושין שביל ליין שילך ויפול אל הבור ולפי שלא יתפזרו הענבים ויפלו אל השביל מביאין נצרים של דקלים וכורכין סביב לענבים כמין סייג קטן כדי שלא יתפזרו, ולהכי נקרין עקלין שעוקלין ועוקמין אותן וכורכין אותן סביב, כשעקל בית הבד כרוך עליה (ב"ק קט"ו ע"ב) פי' הבד שנסדקה קשורה ומהודקת כמין אריגה בזמורות שהן כמו חבלים לבלתי הפרד שבריה, ואמר לן רבי דרב האי גאון אמר, מביאין כמין קופה גדולה נמוכה ונקובה ומשימין סביב והיינו עקלין של נצרין ואח"כ משימין הדפין עליהן וטוענים הקורה, ויש שעושין אותן עקלין של בצבוץ מן נצרים של פשתן ארוך שקורין קנבץ, ואותן צריך לנגבן, כדאמרינן בסוף מסכת עבודה זרה (ע"ד ע"ב) צריך לנגבן באפר ומים ואפר לפי שהן בולעין היין, אבל אם הן הנצרים של שיפה ושל גמי צריך ליישנן לפי שהן בולעין היין הרבה ואין מתבטל מהן היין לא ע"י הדחה ולא ע"י ניגוב.
<b>הערוך ערך לולבגב</b>
העדשין והלולבין — כבר פי' בע' טלפח ובע' לולב.
<b>הערוך ערך עדשגב</b>
הדפין והלולבין והעדשין — מדיחן — פי' מביאין טיט ומערבין בו תבן ונעורת של פשתן ועושין כמין ריחים גדולה ונותנין על הזתים בבית הבד כדי שיוכתשו ויצא שמנן ונקראת טלפחא מפני שתחילת בריאתה כעדשה ועדשה בל' ארמית טלפחא. ומניחין אותן על הזגין ואותו יין שיוצא מהן נקרא תמד והן העיגולין דקאמר עיגולי הגת והן העדשין.
<b>הערוך ערך טלפח</b>
<h2>דף סה:</h2>
העקלין של נצרים — פי' שוטים כמו "נצר משרשיו יפרה" (ישעיה י"א, א').
<b>הערוך ערך נצרגא</b>
העקלין של נצרין ושל בצבוץ — מנגבן — פי' בצבוץ פשתן מלש' בוץ.
<b>הערוך ערך בץגד</b>
של שיפה ושל גמי — פי' כלי חילף ממין גמי עיי' בע' לולב.
<b>הערוך ערך שףגיב</b>
איכא בינייהו חרפי ואפלי — חרפי — ראשונים כמו "בימי חרפי" (איוב כ"ט, ד'), אפלי — מאוחרים כמו "כי אפילות הנה" (שמות ט', ל"ב).
<b>הערוך ערך חרףגב</b>
שאני כתובה דמגחי בה טפי — כלומר נושאין ונותנין בה טובא מאחרין עד חצי הלילה.
<b>הערוך ערך גח</b>
לא הוו מסקי מינה אלא כדמסיק תעלא מבי כרבא — פי' לא הוו מסקי מינה שום טעמא להיתירא יותר מבעילה ראשונה כמה דמסיק תעלה מבי כרבא כלומר כשם שהשועל אינו מוציא כלום מזון משדה חרושה שהוא אינו אוכל לא זרעים ולא עשבים.
<b>הערוך ערך כרבגב</b>
א"ל ר' אבא לר' אשי, אלא מעתה בעל נפש לא יגמור ביאתו — פי' חסיד המתרחק מריח עבירה ומדקדק הרבה על עצמו.
<b>הערוך ערך בעל נפש</b>
<h2>דף סו.</h2>
ותבדק עצמה (בביאה ראשונה של בעל שלישי)
<b>בביאה שלישית של בעל הראשון], — לפי שאין כל האצבעות שוות — פי' אבר של איש. [הערוך ערך אצבע</b>
אמר שמואל, זו ממלא דם ונופצה ואין לה תקנה.
<b>הערוך ערך פץגא</b>
(דמות)
<b>דומת] עיריך עלתה ביך — פי' עין שלטה ביך, שחושדין אותך לפי שאת רגילה לטבול ביותר את מרבה בתשמיש המטה, לכי והבעלי לו לאלתר כשתעלי מן הנהר שטבלת בו קודם שתראי דם. איכא דאמרי א"ל, לא תגלי להו לחברותיך שאת מצטערת על כך שאת רואה דם דכי היכי דתהוי עלך בחד גיסא שתמהו עליך שהיית רגילה לשמש תדיר ונתנו ביך עין, נתנוהו עליך לאידך גיסא שכשיראו שאת מרבה לראות דמים הרבה יאמרו סימן יפה הוא לה שהאשה שדמיה מרובין בניה מרובין ויתנו בך עין ויפסק הדם. [הערוך ערך דםגא</b>
משום דמחמדה ואגב חימוד שופעת דם.
<b>הערוך ערך חמדגב</b>
<h2>דף סו:</h2>
לא תחוף בנתר.
<b>הערוך ערך חףגה</b>
לא בנתר ולא באהל0— "והזיכותי בבור כפי" (איוב ט', ל') תרג' ודכיית באוהלא ידי ש"מ אוהלא ענין בורית וענין נתר הוא. והזיכותי בבור כפי בבורית מבעי ליה וזה בורית ונתר מכבסין בו בגדים ורוחצין בו ידים, ושמעתי כי עיקרו מין עשב... ובלשון יון אקסילאלואי, ותרגום מירא דכיא ואקסילאלואין.
<b>הערוך ערך אהלגא</b>
דרש רבא, אשה לא תחוף לא בנתר ולא באהל.
<b>הערוך ערך עפרגא</b>
נתר — מקטף מיא, אהל — מסרך מיא — פי' קטוף וסרוך כגון דבוק השער זה עם זה ואין המים באין ביניהן.
<b>הערוך ערך קטףגג</b>
<h2>דף סז.</h2>
בדידיוני נפל —
<b>י"א פי' אדוותא — גלי הים]. [הערוך ערך רדוותא</b>
אבוה דשמואל עביד לבנתיה מקוה ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי — פי' עביד מפצי לבנתיה שהיה מסתירן מבני אדם שעל הנהר וטובלות בפרת כי דברי הכל בתשרי זוחלין הן. ולמה הוא במפצי דלית להו טהרה במקוה, אבל בניסן הוה עביד להו מקוה דסבר פרת לא סליק להו ביה טבילה בניסן דרוביה שאובין נינהו, ואע"ג דנדה וזבה לא בעו מים חיים אבוה דשמואל חייש משום מים שאובין, ומנא לן דנדה וזבה לא בעו מים חיים, דתנא במגילה (תוספתא פ"א) אין בין זב לזבה וכו' עד אלא שהזב טעון ביאת מים חיים וזבה אינה טעונה ביאת מים חיים. פ"א, מכיפיה מבריך מגדותיו מתברך שאינו מתגדל ממי הגשמים אלא מעצמו והיינו פליגא דרב דאיהו אמר סהדא רבא פרת כלומר שמגשמים מתגדל. ומפצי ביומי תשרי ומניחן בקרקעית הנהר לפי שהנהרות מתמעטין ביומי תשרי מן רוב החום שהיה ויש טיט בקרקעית המים בעיקר הנהר והיה משים המפצים כדי שלא ישקעו רגליהן בטיט ולהוי חציצה לטבילה... זה פירוש רבינו גרשום והראשון של ר' חננאל.
<b>הערוך ערך כףגב</b>
האי ריבדא דכוסילתא עד תלתא יומי לא חייץ, מכאן ואילך חייץ — פי' רבד דם יבש.
<b>הערוך ערך רבב</b>
ריבדא דכוסילתא — פי' סריטה שסורט האומן בצואר למצץ דמו.
<b>הערוך ערך כסיל</b>
אמר מר עוקבא, לפלוף שבעין לח — אינה חוצץ, יבש — חוצץ — פי' צואת העין.
<b>הערוך ערך לפלוף</b>
אשה לא תטבול אלא דרך גדילתה כדתנן (נגעים פ"ב מ"ד) האיש נראה כעודר וכמוסק זתים — פירוש ר"ל מצריכה שתטבול דרך גדילתה עומדת, והא לא בעינן אלא לטהרות כדתנן גבי כהן שרואה נגעי אדם האיש עומד ערום לפני כהן ומחזיר פניו לכהן ומגביה זרועותיו למעלה כדרך שמגביה המעדר שעודר בשדה כדי שיראה בית השחי שלו ובטנו של פניו והופך גבו לכהן וכופף קומתו כדרך שכופף בשעה שמוסק זתים כשמפילין מן הזית ולוקטן מן הארץ, ומה שיכול לראות בכך מבית הסתרים רואה, יותר על כן אינו צריך, וכן האשה כשרואה נגעה נראה כאורגת שפושטת זרועותיה למעלה ומכה הערב וחוזרת גבה וכופפה קומתה כאותה שמניקה את בנה ששוכב על הארץ, וכי היכי דבעינן דרך גדילתה כשהיא בודקת לטהרות, אבל לבעלה לא צריכה, ועוד פי' זה בע' מסק.
<b>הערוך ערך עדרגא</b>
<h2>דף סז:</h2>
אתקין רבה במחוזא משום אבולאי — פי' שהיו סוגרין המבואות בלילה ולא היו יכולות לצאת בלילה בבית הטבילה התקין להם שיהו טובלות ביום ח'. "פתחו מאבוסיה" (ירמיה נ', כ"ו) תרגומו פתחו אבולהא.
<b>הערוך ערך אבולאי</b>
<h2>דף סח.</h2>
א"ל, עבדי חסרת, דודי חסרת — תרג' "על סיר הבשר" (שמות ט"ז, ג') על דודי בישרא.
<b>הערוך ערך דדגג</b>
אטו עבדי חסרת, טשטקי חסרת, דודי חסרת — כלומר והלא יש ליך עבדים הרבה וקדירות הרבה ויורות הרבה שיכולין להביא מים עכשיו בלילה ולחמם לך חמים ותחוף.
<b>הערוך ערך טשטק</b>
<h2>דף סח:</h2>
זב וזבה שבדקו עצמן יום ראשון ומצאו טהור וכו' עד והלכה כדבריו — פי' ר"ח ז"ל לולי שאמר בתלמוד שהלכה כדבריו לא סמכינן אמאי דפסיק הלכה במתניתין.
<b>הערוך ערך תלמוד</b>
<h2>דף סט.</h2>
אמר רבא,
<b>האי] דינא דלאו דינא דדייני בגלחי — פי' עיר שבארץ סדום ששמה כן דנין בה כן, דאית ליה תורא נרעי חד יומא שורו וכל השורים שבעיר. [הערוך ערך גלחי</b>
דאית ליה תורא נרעי חד יומא, דלית ליה [תורא] נרעי תרי יומי.
<b>הערוך ערך אית</b>
<h2>דף סט:</h2>
הזב והזבה
<b>והנדה] ויולדת והמצורע שמתו [עד מתי] מטמאין במשא עד שימוק הבשר — פי' עד שימס הבשר. [הערוך ערך מקגא</b>
אבן מסמא — פי' כל היכא דמסיט ליה זב לכלי חרס אפילו על גב אבן מסמא — הרי הוא טמא מחמת הסיטו, ותניא בספרא (ויקרא ט"ו, ט') מנין לעשרה מרכבות זה ע"ג זה אפילו על גב אבן מסמא, ת"ל "כל המרכב" פי' אפילו שמו אבן על עשרה מרכבות ורכב הזב ע"ג האבן — כל המרכבות שתחת האבן טמאות, זה פי' אבן מסמא, וכיון שאם רכב הזב עליהן מטמאן ע"ג אבן מסמא ה"נ טהור אם רכב עליהן ע"ג אבן מסמא נטמא, דתנן באבות הטמאות (כלים א', א') למעלה מהן מרכב שהוא מטמא תחת אבן מסמא, ותניא בסיפרא "והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב" מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא — זה פי' ר' ניסים זצ"ל. ורב האי גאון ז"ל פי' בפרק אמר ר"ע לענין ע"ז אבן מסמא כמו אבן שומא על מושב ועל האבן ע"ז וניטלה ע"ז וניטלה האבן ובא אדם וישב על אותו המושב והאי הוא דכתיב "והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב" ותני עלה אפילו ישב על עשרה מצעות זה ע"ג זה אפילו ע"ג אבן מסמא אע"ג דהא בזב אמורה נדה נמי ומושב נדה מטמא באבן מסמא, וקאמר רבה דקסבר ר"ע ע"ז כנדה. פ"א, אבן מסמא כדכתיב "ושומת על פום גובא" (דניאל ו', י"ח) שאם יש אבן על משכב זב או זבה וישב אדם על האבן אע"פ שלא נגע אדם במשכב שהאבן חוצצת טמא אע"פ שהאבן אינה מקבלת טומאה, כדתניא אפילו ישב על עשר מצעות זה ע"ג זה ואפילו על אבן מסמא.
<b>הערוך ערך אבן מסמא</b>
<h2>דף ע:</h2>
מתים שעתידין לחיות צריכין הזאה ג' וז' או לא, אמר להן, לכשיחיו נחכם להן, א"ד אמר להן, לכשיחיו משה רבינו יחיה עמהן.
<b>הערוך ערך חכם</b>
<h2>דף עא.</h2>
פחדא — צמית, בעתותא — מרפיא — פי' כגון "צמתו בבור חיי" (איכה ג', נ"ג) והוא כגון צמקה.
<b>הערוך ערך צמת</b>
ת"ר איזהו דם תבוסה, ר' אליעזר בן יהודה אומר, הרוג שיצא ממנו רביעית דם וכו' ר' שמעון אומר, צלוב על העץ ודמו שותת לארץ ונמצא תחתיו רביעית דם — טמא.
<b>הערוך ערך תבס</b>
<h2>דף עא:</h2>
ר"ש אמר צלוב שהיה צלוב ע"ג העץ ודמו שותת לארץ.
<b>הערוך ערך שתגד</b>
היושבת על דם טוהר והיתה מערה מים לפסח — פי' היולדת בימי טהרתה מותרת לעבוד בקדשים ושופכת מים על קרבן פסח, שהיו שוחטין בעזרה ורוחצין וצולין אותו בבתיהן ואינה נוגעת בגופו של פסח, מן "ותער כדה" (בראשית כ"ד, כ').
<b>הערוך ערך ערגב</b>
האשה יושבת וקוצה לה חלתה ערומה מפני שיכולה לכסות את עצמה.
<b>הערוך ערך קץגו</b>
וקוצה לה חלה ומקפת וקורה לה שם.
<b>הערוך ערך קףגב</b>
<h2>דף עב.</h2>
ב"ה אומרים, הרי זה גרגרן — "כי הייתי זוללה" (איכה א', י"א) תרג' גרגרניתא.
<b>הערוך ערך גרגרן</b>
טבלה ביום של אחריו ושמשה הרי זה תרבות רעה.
<b>הערוך ערך תרבות</b>
